כתב: יורם חן ; צילום: גיא רילוב

פרולוג - תגיד, אתה רוכב  AM?
האמת? אני רוכב  PM,  ככה,  רוכב לי בד"כ אחה"צ ולא בבקרים (יעני AM)....מה קרה לנו?  בליל ההגדרות השתלט עלינו והאופנה שמאחוריה, כרישי שיווק מתוחכמים, פילחה אותנו, הרוכבים, לקטגוריות אין ספור. כל אינץ'  של מהלך במתלה או קוטר גלגל שונה, קיבל קטגוריה בפני עצמו. ואנחנו מה?  רק רוצים לרכוב וליהנות, קצת לגמוא מרחקים, לתת בראש בעליות לפעמים, לשחרר את הנשמה בירידות, לעוף בסינגלים, לזרום בנאקב עתיק במדבר, לטעום איזה תחרות מרתון זוגות פעם או פעמיים בשנה, לחצות איזה פס מטריף פעם בחיים באקוודור או במרוקו, או לצרוח מאושר במהירות לא חוקית בסינגל מטורף באלפים האיטלקים.  ומה?  כל זה עם אותו זוג אופניים?  למה לא?

אז ככה אני עם אופני ה-5 ומשהו אינץ' מהלך עם ציר יחיד וגלגלי ה 26  שלי, מרגיש  All Arounderאמיתי (מישהו אמר AA?), צוחק לפעמים מכל ההגדרות ותתי הקטגוריות ומבסוט בעיקר לסובב רגליים בטבע, לטייל ולהנות.....אופניים לגוף ולנשמה.
הנה חלפה לה עונת המדבר עם הרכיבות הטכניות ואין ספור ההרפתקאות, 2 תחרויות מרתון של עז הרים חלפו, יער עופר שוב מדורדר ומיער בן שמן צריך הפוגה. באופק מציצה עונת הטיולים בחו"ל על יעדיה החדשים ותיכף יתחיל הלחץ. קשה, קשה, חייבים לצאת להתאוורר.
התחיל לדגדג טיול ארוך ומתגלגל מנקודה לנקודה. ההתלבטות הייתה בין מסלול בעומק השטח עם כל הציוד על האופניים, לבין משהו שפוי יותר שיאפשר רכיבה 'קלה' מבלי לסחוב את כל הבית על הגב.
התגבשה תוכנית שנראתה מדליקה מבחינת הקונספט – הקפצה למטולה בבוקר היום הראשון ומסע מתגלגל שייקח 3 ימים, 200 ק"מ, ואין סוף סיבובי רגליים עד לביתנו בכרמל. תכננו מסלול החוצה לאורכו של רכס רמים,  גולש אל עמק החולה, מבקר באגמון, עובר לאורכו של הירדן, בחלקו הנתון בתעלה ובחלקו ההררי והפראי, טובל במים ומגיע אל שפת הכנרת.  מסלול המקיף את הכנרת, ומטפס למרגלות הארבל, עובר במושבים מנומנמים וחוצה את שדות הקרב בקרני חיטין, מתגלגל עד למרגלות התבור ומשם לבקעת כסלות, עובר במרכזו של עמק יזרעאל ושדותיו ומטפס, חוצה, את רמת מנשה, אל חלקו הדרומי של הכרמל. סוף מעשה במחשבה תחילה.

היום הראשון – ממרומי ההר אל  200מ'  מתחת לפני הים 85 ק"מ
8:00 בבוקר (AM). אנחנו מוצנחים בפסגת הר צפייה, בגובה של 600 מ' מעל פני הים , גבעה שפסגתה עטורה אנטנות ובצידה תצפית לזכרו של הרמטכ"ל דוד אלעזר, דדו ז"ל.  תצפית מדהימה על מטולה ואצבע הגליל. מתאפסים על הגזרה. מתרגשים. מחליפים בוקר טוב עם תושב מטולה שיצא לסיבוב עם הכלב, עולים על האופניים וקדימה לדרך. מהתצפית אנו גולשים מעט מערבה ופונים דרומה בדרך על גבול מטע , בסמ"ש אדום שילווה אותנו בחלק הראשון של היום. לבנון מעבר לגדר יחד עם הרבה זיכרונות טעונים. הקטע הראשון מהיר והדרך מרופדת אספלט, שיטה ישנה להתמודד עם מיקוש אפשרי של דרכים לאורך הגבול.  הקטע הראשון כיפי ורצוף ירידות ארוכות. גולשים לאורך מטעי פרי וגיא, חקלאי מוכשר ושותפי למסע, מתייחס לכל ניואנס. הראש שלי ביום שלפנינו. לאחר חציית נחל משגב אנחנו מתחילים לטפס, עליות קורעות מתחת למשגב עם, בואכה מרגליות. עוצרים לחטיף מעל מחנה עדי וממשיכים. חוצים את כביש מרגליות - כפר גלעדי וממשיכים בסמ"ש אדום דרומה . מתחת למרגליות עוברים במכרה ברזל ישן בכניסה אליו קרון ברזל
על מסילה חלודה. בהמשך פוגשים בסמ"ש ירוק ושביל ישראל ועימו ממשיכים דרומה עד לחציית תוואי רכבל מנרה. מתחתנו פרוס עמק החולה, מרהיב ביופיו. שדותחרושים, שדות קצורים, בריכות מים, מאגרים, קווי השקיהומעט ישובים. למטה מזהים את האגמון. הציר הירוק מטפס, חלקו כוסה אספלט חדש ועימו אנו יוצאים אל כביש 886 מנרה-יפתח. סטייה קלה מהכביש לסיבוב קל במטעים ובהמשך לאורך הכביש עד לכניסה לקיבוץ יפתח.כאן אנו יורדים מזרחה, לאתנחתא במצפור ע"ש ליפא גל , מראשוני אנשי קק"ל ואיש טבע.
במקום תצפית מדהימה על עמק החולה, רמת הגולן ורכס החרמון. חוזרים לכביש  886 ועימו מזרחה עד צומת ישע מתחת למצודה שנבנתה בימי המנדט בתכנונו של טגארט הבריטי, מהנדס ומומחה ללוחמה בטרור, ונכבשה ב 1948- ע"י חטיבת יפתח. בצומת אנו פונים דרומה, חולפים מתחת הבתים היפים של רמות נפתלי ופונים מזרחה בסמ"ש ירוק ההולך לקרן נפתלי. מתחת לקרן נפתלי פונים דרומה בסמ"ש שחור ומקיפים את קרן נפתלי בשביל חתחתים היורד ומתעקל צפונה, גולש בתלילות אל כביש 889 ובדרך מספק לנו מעט טכניקה, אדרנלין והרבה אויר הרים עד לפני צומת כח שם אנחנו חותכים בשביל צדדי מזרחה וחוצים במעבר תת קרקעי את כביש 90.
ברוכים הבאים לעמק החולה. חוברים דרך השדות לכביש הגישה לאגמון.עוד כמה סיבובי רגליים ואנחנו פורקים בבית הקפה שבמתחם אגמון החולה. מתענגים על קפה וגלידה ואנחנו מבסוטים. יוצאים לסיבוב צפרות באגמון החולה- עוד פרויקט ראוי של קק"ל, אחד מאתרי הצפרות המרשימים, תחנה משמעותית במסלול הנדידה של העופות מהארצות הקרות לחמות בחורף וחזרה באביב. חוצים מזרחה עד לתוואי הירדן ורוכבים על גדתו המערבית. רכיבה מנהלתית וקלה בשביל מישורי. 

בגשר הפקק אנחנו חוצים לגדה המזרחית, השביל הופך מעניין יותר והירדן זורם בגאון. מעט לפני גשר בנות יעקב אנחנו גולשים אל הגדה, למנוחה ארוכה ואני מנצל את ההפוגה לטבילה במי הירדן הקרים. מים ישיבו נפש.
 תענוג – אני מרגיש כמו חדש . גיא היה ענייני יותר ונרדם 20 דק'. מטפסים החוצה לגשר בנות יעקב, קצת על הכביש ואנחנו נכנסים לציר הירדן ההררי, סמ"ש אדום. קטע הירדן ההררי מקסים. הוא תופס גובה מעל ערוץ הירדן והנוף אל הירדן הנשפך לכנרת מרהיב. השביל האדום נושק למושב כרכום ואנחנו פונים בדרך משובשת היורדת אל גשר הדודות שעל הירדן.
הנהר בקטע זה הוא פראי ומרשים. מגשר הדודות אנו מטפסים דרומה בשביל אדום ולאחר 800 מ'  פונים שמאלה בדרך ללא סימון היורדת לאורך הירדן בקטע שהולך ונעשה טכני ותובעני, חולף סמוך לפלגי מים, מעט סינגלים, פינות חמד לרוב ומרעה, עד לגשר אריק. מקיפים את הכנרת ממערב, לאורך הכביש, חולפים על כפר נחום וחוברים לטיילת הבשורה שנבנתה לכבוד ביקורו של האפיפיור בשנת2000   .  בקצה הטיילת יוצאים לכביש ונוכחים שוב במציאות העגומה בה אין למעשה מעבר לאורך רוב חופי הכנרת המוחזקים בידי גורמים שונים.
השרירים עייפים, והחלק המשיק למושב האופניים כואב כראוי . ממשיכים להקיף את האגם ממערב עד לפניה אל אכסניית כרי דשא, כאן אנו מסיימים את יומו הראשון של המסע, עייפים אחרי יום בן  11 שעות של אופניים ונופים.  רכבנו 85 ק"מ והיינו מבסוטים עד הגג.

היום השני – מהאגם הלאומי ועד הכפר שלמרגלות ההר, 50 ק"מ
אנו מתעוררים לבוקר חדש. מתגלגלים מהמיטה ומרגישים רעננים. אף שריר לא תפוס.  ההרגשה טובה. בחדר האוכל של כרי דשא אוכלים ארוחת בוקר טובה אורזים את התיק וקדימה. ביציאה מכרי דשא חולפים ליד חורבת מנים, מטפסים בכביש הגישה וחוצים את כביש 90.
 לאורך מטעי הבננות אנחנו מושכים דרומה, יוצאים לסירוגין אל כביש90  רוכבים לאורכו בתוך השטחים החקלאים עד לצומת מגדל . רוכבים על כביש 90 כ 2- ק"מ דרומה מצומת מגדל ופונים ימינה בנחל רקת.
הדרך מטפסת לאורך נחל רקת ובהמשך מתפצלת צפ' מערב לאורך ערוצו של נחל קוצר. עם העלייה בגובה, הנוף לכנרת נפתח והאוויר החם שהיה בבוקר התפוגג לטובת קרירות נעימה. אנו חולפים מצפון למושב כפר חיטים ובין המטעים רוכבים מערבה ונכנסים למושב ארבל. חוצים מערבה דרך חלקו הצפוני של כפר זיתים עד למפגש עם סמ"ש כחול, ממערב לכפר זיתים.  בכחול פונים דרומה בטיפוס מתון עד מתחת למתלול שעליו נבי שועיב, במפגש של הכחול עם סמ"ש שחור. כאן אנו תופסים עץ זית בודד ומתנחלים תחתיו למנוחה ארוכה בת כשעה, דוחים את הטיפוס האימתני לנבי שועיב. לאחר כשעה אנחנו נמצאים במצב מנומנם, המדרון התלול לא התמתן בינתיים ורק נעשה קצת יותר חם. אין ברירה צריך להתחיל לטפס.  הטיפוס בשביל השחור קשה במיוחד, קיר תלול המוציא ממך את כל מה שיש לך ברגליים, בריאות ובלב, ובעיקר בראש 150 מטר. הפרש אנכי בשיפוע קטלני. מטפסים עד לרמה שמדרום לקרני חיטין, דבשת כפולה המזכירה קרניים, הר געש כבוי שלמרגלותיו התרחש הקרב בו הכריע צלאח א- דין את צבאות הצלבנים בשנת  1187. השביל השחור מתעקל מזרחה לכיוון פסגת הר חיטין ואנחנו עוזבים אותו ומקפידים לרכוב דרומה, בואכה קיבוץ לביא, שם אנו מתעכבים למלא למים ותופסים שיחת חולין עם חבר משק נחמד. חוצים את לביא אל כביש 77 ומשם דרומה, מקיפים את גבעת אבני ממזרח, רוכבים בכיוון כללי דרום כאשר לפנינו מתגלה התבור במלוא הדרו וממלא את ליבנו שמחה. חוצים דרומה בקטע ארוך ומישורי יחסית העובר בשדות שלף וחיטה אינסופיים עד לכניסה הדרומית לכפר תבור, שם אנחנו מתעכבים לבירה קרה ומשהו נוסף לשים בבטן, לפני ההגעה למקום הלינה שלנו – HOOHA מלון האופניים הראשון בישראל -(שבינתיים נסגר-המערכת) .
לאחר מקלחת טובה, גיא ואני מתיישבים עם כוס קפה בקומה העליונה, מוקפים בספריה מרשימה, העומדת לרשות האורחים, צופים על הבריכה הגדולה והג'קוזי שבחצר, מעכלים את היום השני שעבר ומלאים נחת. לא עובר זמן וחברי היקר, ליאור נורקין, המתגורר בכפר קיש הסמוך מגיע לאסוף אותנו לארוחת ערב 'קלה' של יום שישי. 3 סוגי בשר על האש, סלטים, לימונצ'לו משובח מעשה ידיו של אבא בועז נורקין וקינוחי שחיתות שהכינה אורנה. אנחנו לא מפסיקים לסבול.

היום השלישי – משדות השלףבעמק ועד מטעי הזית בכרמל,  60 ק"מ
אנו מתעוררים לארוחת בוקר בהוהא ואני מגלה את החיסרון בבית הזה. לא כ"כ בא לך לעזוב. ארוחה עשירה הכוללת מכל טוב. אתה מזכיר לעצמך שעוד צריך לרכוב היום ומייד מגרש את המחשבות ולוקח עוד גבינת עיזים וחתיכת אומלט שהוכן כרגע. ב -9 בבוקר אנחנו יוצאים לדרך, מתגלגלים לאורך רחובות המושבה וגולשים לאורך כביש 65 למרגלות הר תבור. אנחנו מבצעים איגוף העובר בתוך מטע שקדים יפה ומנסים להימנע מהכביש הראשי. חוברים לנחל תבור וחוצים לאורכו את בקעת כסלות, לכיוון איכסל.  עיקר הרכיבה היא בכיוון כללי מערבה, לעבר תל עדשים, הנוף הוא שדות שלף אינסופיים, שדות חומוס, תבלינים שונים, מטעי זית ונשירים. לאורך נחל עדשים אנחנו נכנסים לכפר גדעון ועוצרים לביקור אצל חבר טוב, עמוס יופה, שמרעיף עלינו עוגיות ופסיפלורה ואף מלווה אותנו חלק מהרכיבה.מכפר גדעון חוצים את כביש 60 במעבר תחתי ובאים לתוך עמק יזרעאל. חציית העמק הגדול היא חוויה, שטחי חקלאות נרחבים, מאגרי מים ואגם ברוך. מנקודת תצפית אחת ניתן לראות את כל העמק. הכיוון הכללי הוא לחצות את העמק אל עבר קיבוץ הזורע, בתוואי העובר בין היוגב לכפר ברוך ואנחנו עושים חלק מהדרך לאורכו של תוואי רכבת העמק. עוקפים את בריכות הדגים של הזורע ממערב ודרך מעבר תחתי מתחת לכביש  66 אנחנו נכנסים למתחם 3 המשאלות, בואכה הזורע.  מתחילים להריח את הבית, אבל אני רעב. מתעכבים לנגב חומוס במסעדה מזרחית במתחם ועל בטן מלאה מידי אנחנו חוצים את קיבוץ הזורע ונכנסים לנחל השופט, הטיפוס המשמעותי האחרון להיום. יום שבת ואנחנו מתמרנים בין המטיילים הרבים בכניסה לנחל, מנסים לא להידרס ע"י איזה נהג עצבני.
יוצאים לעמק השלום ומשאירים את ההמולה מאחורינו. עוברים ליד חוות השלום שבה התגוררו מאז 1960 שני גרמנים אוהבי ישראל, השופט ד"ר אוסקר אדר וחברו אדריאן, אחרי שרכשו את חלקת האדמה, שתלו, זרעו ונטעו. בניגוד לבעלי נכסים אחרים הם הציבו במקום שלט גדול שבו נכתב "הכניסה מותרת," והזמינו מטיילים להיכנס לשבת, לאכול ולקטוף פירות.  בחווה פועלת כיום עמותת לטם המסייעת לאוכלוסייה  עם צרכים מיוחדים לקחת חלק בחוויית היציאה לטבע. אנחנו חולפים על פני החווה, מטפסים לאורך נחל השופט הזורם, עוברים ליד עין ריחניה ומתחילים בטיפוס המתגבר ביציאה מהנחל, לכיוון עין העמק. חוצים את כביש 677 מדרום לעין העמק ועל גבול מטע צעיר מגיעים למושב אליקים מדרום. חוצים את המושב ואת ואדי מילק ונכנסים לשטח האש- אליקים. אנחנו מושכים מערבה, ברגליים כבר אין כוח והישבן שורף, אנחנו על אדי הדלק האחרונים. מטפסים לחירבית קיפוז שמעל נחל  מהר"ל וגולשים בשביל ארוך עד לחוות מקורה. חוצים את מטעי הזית, מריחים משהו מוכר וטוב. הגענו הביתה.

אפילוג – למקום שכדאי להגיע אליו, אין קיצורי דרך
בבוקר היום הראשון, הוקפצנו תוך שעתיים של נסיעה לנקודת ההתחלה של טיולינו. כעבור כ-200 ק"מ, 3 ימים של רכיבה, טיול, חוויות ונופים, הגענו הביתה. בחרנו מסלול שאינו ממהר ואינו מקצר. בחרנו לטייל, לראות את הארץ, לצאת למסע. בדרך חצינו מספר חבלי ארץ, נופים שהתחלפו,
סוגי קרקע שונים, שטחים מיוערים ושדות פתוחים, נחלים יבשים ונהר אחד זורם, אגמון קטן ופסטורלי ואגם אחד גדול עם קו אדום, עליות קורעות ותצפיות עוצרות נשימה, אין סוף אנדרטאות זיכרון והרבה זיכרונות. פגשנו את אנשי ההר ואת חקלאי העמק, תיירנים ואנשי אופניים, הישראלי היפה וזה הפחות, חברים ותיקים וגם חדשים. ובעיקר פגשנו את עצמנו, עושים את מה שאנחנו אוהבים, לטייל ולרכוב, להתמודד ולהצליח.