אחר הצהריים של כיף בסינגל המסריח במצפה רמון

mitzpe2.jpg

מאת: אבי גנאור
כשאביבה ומנחם נטשו את רעננה והקימו את מלונית הבוטיק I-BIKE בהאנגר תעשייתי ברובע הבשמים מצפה רמון, הכירו אותו  מרבית רוכבי האופניים  כמלון אלטרנטיבי לרוכבי אופניים ובעיקר לכאלה שנפשם קצה ממלונות הפאר  של וועדי העובדים והאלפיון העליון , ומעדיפים הרגשה של בית  חם יעיל ופשוט עם נגיעות אישיות של הבעלים, כדי שזה יהווה עבורם בסיס לטיולי אופניים וצעידות במכתש רמון ובסביבתו.
משמאל: חם במצפה והאדמה נחרצת
עם השנים (ועברו כבר תשע כאלה)  ועם  הגידול העצום במספרם של הרוכבים הבינו בני  הזוג שרוכבי אופניים הם אכן קהל טוב וחביב אבל הוא בהחלט לא הקהל היחיד וגם לא המועדף. יש עוד הרבה אחרים  ולפיכך שינו את שמו של  המקום לI-BEX  מבית I-BIKE הרחיבו אותו וצירפו אליו בית קפה / מסעדה (מרשת קפה נטו) המנוהל על ידי צוות חברותי וחביב  ולצידו סדנא  שמשמשת קהלים שונים כמו חובבי מוסיקה, ריקודים, יוגה וכדומה.
mitzpe111.jpg
כשהתארחתי במקום במחצית חודש מאי פקדו את ארצנו חמסינים כבדים והחום היה קשה מנשוא אבל כרגיל במצפה רמון כמו במצפה רמון החום הגדול הוא בעיקר ברדיו ומתרכז בשעות הצהריים. שעות  הבוקר המוקדמות ושלושת השעות שלפני החשיכה הם שעות נעימות וקרירות ובהם אפשר לעשות פעילויות שונות ומאומצות גם מחוץ לחדרים הממוזגים. אני כהרגלי  צועד בבוקר לאורך המצוק ונהנה משעות הזריחה המוקדמות ומקרירות הבוקר מעל המצוקים אבל את שעות אחר הצהרייים מקדיש לרכיבה. מי שליווה אותי ברכיבה האחרונה במצפה היה מנחם שכמו תמיד גילה לי שבילים חדשים ולקח אותי לסיבוב רכיבה קצר של 15 ק"מ, ממש לפני החשיכה.
תרשים מסלול הרכיבה. בסה"כ 15 קילומטרים וקצת
יצאנו ברכיבה מרחוב ארדון בו ממוקמת אייבייק (או יותר נכון איי בקס) בשעה 18.30 כשבחוץ כבר נשבה רוח נעימה והחום החל להתפוגג.  פנינו  שמאלה ומייד לאחר כמאה חמישים מטרים עזבנו את הכביש ופנינו לדרך עפר רחבה 4X4 חולית ומסולעת ובתוך שלוש דקות שברנו בחדות  שמאלה לתוך סינגל מסולע שמסומן באבנים שהונחו  בשני צדדיו. הסינגל סלעי ברובו הגדול וזרוע באבנים אבל הרכיבה עליו בהחלט אפשרית אם כי לא מעט טכנית. רדפתי אחרי מנחם שזרם בסינגל כמו עדר עיזים בדואיות כשהכיוון הוא דרומה  ומקיף את בתי היישוב אבל חיש מהר שברתי אחריו ימינה ופנינו לכיוון מערב.  אחרי כמאתיים חמישים מטר בסינגל מנחם עצר ואני שישבתי לו על הזנב שאלתי אותו, מה קרה? האא השיב לי המנטור...אתה לא רואה שכאן הסניגל נגמר? אז מה עושים? שאלתי! "נמשיך ככה, בלי הסינגל לכיוון הוואדי והמחצבה בתוך השטח  עד שנגיע לשביל" הוא השיב. וככך היה, שני גברים לבד בשטח זרוע אבנים בלי סוף ובלי מסלול. ניווטנו את עצמנו  בינות הסלעים החדים והדרדת עד שהגענו למה שיכול להחשב כשביל , אבל לא בדיוק "מזל שאני רוכב על האיביס המגהצות שלי" חשבתי לעצמי " אחרת הייתי ששובר את הישבן והגב" אלא שאת מנחם  זה לא כל כך עניין. הוא התייישב על ה29 אינטש המשוככות שלו ודהר קדימה. לאחר כשני קילומטרים הגענו לגבול חוות האלפקות ושברנו ימינה כדי לטפס בסינגל טכני מלא אבנים אל ראש הגבעה
mitzpe5.jpg
. בנקודה הזו שאלתי את מנחם, תגיד נספיק לחזור לפני החשיכה? לא בא לי לרכב בחושך במדבר הזה ומנם הרגיע אותי בסיסמא הישראלית הידועה " אל תדאג..יהיה בסדר" אז נרגעתי מהגבעה המשקיפה על הנוף המדברי.זרמנו מערבה בשביל תלול וזרוע אבנים לעבר הואדי והגענו למאהל אינדיאני שצמודים אליו צריף וכרם. ההתיישבות החדשה לא היתה מוכרת אפילו למנחם אבל לא עשינו מזה עינייין איגפנו אותה מימין לשמאל ורכבנו רכבנו בשקט לצפונה עבר המתקן הבטחוני הגבוה והמרשים שמוכר לכל מי שעבר קורס קצינים בבה"ד 1. השמש כבר נעלמה  אבל היה עדיין אור, האויר צלול וקריר ובשלב זה ממש  כבר לא התחשק לי לסיים את הרכיבה. 
התקרבנו לעבר המתקן ובצידנו הבחנו בכרם גפנים  ירוק עמוק (כרם רמון) שמשתרע על פני שטח גדול שהיה מגודר ורכבנו לצידו לכיוון צפון. בשלב מסויים הגענו לשער נעול ולאחר שעברנו אותו (מה נחזור לאחור?) פנינו ימינה בדרך לבנה (שמסומנת במספר  171) שמובילה  לכיוון כביש 40 וחולפת בצמוד לבית הספר לקצינים.
רכבנו לאורך הכרם המגודר (ראו תמונה) וכשהגדר נסתיימה פנינו ימינה לעבר אזור המטווחים הישן של  הבה"ד (מומלץ לוודא שהוא לא בשימוש לפני שנכנסים) חלפנו לצידו ולאחר שפנינו ימינה 
עם השביל הגענו למאהל בדווי גדול שם זכינו לליווי של כמה כלבים רעשניים וחושפי שיניים אבל לשמחתנו הרבה  הם היו בעד האמרה "כלב נובח אינו נושך". (אנחנו פחות)
חלפנו שוב ליד 
המחצבה הגדולה שחוסלה וכעת מכסים אותה בעפר , עשינו איגוף קטן שמאלה לכיוון "הסינגל המסריח" שהוביל אותנו  בעליה קלה עד בינונית לשכונה המערבית של מצפה רמון. אגב , מכנים אותו  הסינגל המסריח כי בשעה שחנכו אותו מצאו בדרך נבלה מסריחה של חיה שהורישה לסניגל את שמו. כשנכנסנו בחזרה לשכונת הבשמים והגענו לאיי-בייק, החשיכה כבר ירדה והכוכבים נצצו מעל. אני סימנתי לעצמי את הרכיבה ביומן בשתי מילים "היה כיף" !