שטיחונים בכביש

220.JPGשטיחונים רבים מפנטזים על רכיבת כביש, אבל החוקים שם קצת שונים. מה זה "לשבת" ואיך נאבקים ברוח, ומה זה אומר כשמישהו טופח על עכוזו העטוף בלייקרה..למדו על חוקי הכבישונים בעזרת כמה כללים פשוטים.

רכיבת כביש," יאמרו המלעיזים, "היא מסוכנת." המבינים מתוכם גם יספרו לכם, שהחיבור לטבע הוא פחות מיידי, יחסית לשטח, שהרכיבה מונוטונית, שהאנשים פחות חברותיים, ושההפסקות קצרות בהרבה. "הכל נכון נענה. בכל זאת, עבור רוב המכורים שאנו מכירים, רכיבת הכביש היא המקבילה לאספרסו כפול אצל חובבי קפה. חלק מן הדברים, שבזכותם אנו כה אוהבים רכיבה, נמצאים בכביש בריכוז גבוה במיוחד: מהירות, אתגר פיזי, שליטה מנטלית, ונודה על חטא – תחרותיות. בנוסף, ללא תוספת כביש לתפריט השבועי, קשה מאוד (אם כי אפשרי) לרכוב ברמה גבוהה בשטח. ברכיבת כביש ניתן לאמן את הגוף ואת הנפש בעומסים ובנפחים שקשה מאוד להגיע אליהם בשטח, ואשר מאוד משפרים את רמת הרכיבה, בתחרויות ובטיולים. בניגוד למה שיפסוק עכבר השטח המקובע, גם בכביש יש טכניקה והיא מאוד קובעת. עד כמה קובעת? לפעמים הרבה יותר מהיכולת הפיזית. ניתלה באילנות גבוהים, בציטוט מ-“MBA” מלפני כמה שנים. חברי המערכת – רוכבי שטח במשרה מלאה - מספרים חוויות ממחנה רכיבת כביש באירופה (שאלה לעורך: מתי תורנו?). בתרגום חופשי זה נשמע בערך כך: "לא משנה עד כמה אתה חזק - אם אינך שולט בטכניקה, האיטלקים יברחו לך, ובארוחת הערב הם יתפסו עליך תחת." גם רוכבים מעילית השטח המקומית יספרו לכם חוויות דומות מרכיבות הכביש הראשונות שלהם, אם הם ירגישו מספיק בנוח. איך רוכשים טכניקה? החתומים מעלה עשו זאת בהרבה יזע. אופיר התאמן והתחרה באופני כביש עוד בנערותו, בתקופה שבה האופניים (והרוכבים) היו מפלדה, ויש לו ניסיון של עשרות שנים. איל לעומת זאת בא מרקע של טיולי שטח. כשהחל לרכוב בכביש – צעיר בחמש שנים וכבד בעשרה קילוגרמים – נאלץ לשכלל את הטכניקה שלו במהירות כדי להצליח להישאר עם הפלוטון, ולו רק בתחילת הרכיבה. שנינו מסכימים שלניסיון אין תחליף וממליצים לכם להתחיל כבר בשבת הקרובה.

 

מומלץ לגרור אתכם לרכיבה שטיחונים נוספים. כך תוכלו גם להתאמן יחדיו ולהתחלף בהובלה. חשוב שהמוביל יקפיד לרכוב בקצב אחיד, ולפחות בהתחלה מומלץ להתחלף בהובלה לאחר תיאום מילולי. הוראות הפעלה מטבע הדברים הכלל הבסיסי הוא שיש לרכוב מאחורי המוביל, קרוב אליו ככל האפשר. ככל שמהירות הרכיבה עולה, מתארך אמנם כיס האוויר מאחורי המוביל, אבל גדל גם הקושי שבשבירת הרוח ולכן צריך להמשיך ולשבת קרוב. הגלגל הקדמי של ה"יושב" צריך להיות במרחק כמה סנטימטרים (20 או פחות) מגלגל המוביל. לא במקרה זה נשמע מסוכן, מלבד התנגדות האוויר הנובעת ממהירות נסיעתו, צריך הרוכב להתמודד עם הרוח הנושבת באזור הרכיבה. כשזו נושבת מאחד הצדדים, נדרשת התאמה במיקום האופניים. אם הרוח נושבת משמאל, יש לשבת מימין לרוכב המוביל ולהפך. ככל שמהירות הרוח "האמיתית" גבוהה יותר, הסטייה הצידה תהיה גדולה יותר. למעשה, סטייה קלה (של סנטימטרים בודדים) לאחד הצדדים מומלצת בכל מקרה, כיוון שהיא מאפשרת להגיב על האטה של הרוכב מלפנים על ידי תיקון הצידה, ללא מפגש בין-גלגלי מכאיב. מגוון השיטות למציאת כיוון הרוח גדול כמספר הרוכבים: שיטה אמינה היא להסתמך על דגלים ושאר בדים מתעופפים בשולי הדרך. אופיר מנסה לזהות את הלחי שעליה זרימת האוויר חזקה יותר, ואילו איל משתדל למצוא את המיקום שבו רעש הרוח נחלש במידה ניכרת. ממה להיזהר? כבר אמרנו שרכיבת כביש היא מסוכנת? מפגש בין הגלגל הקדמי שלכם לגלגל האחורי של המוביל יסתיים בדרך כלל בנפילה, לעתים רחוקות של המוביל. במקרה ה"טוב", נפילה משמעותה מפגש עם כביש. במקרים רבים המשמעות היא הפלת עוד רוכבים (עליכם), ולפעמים גם חשיפה לפגיעות מרכב חולף. החוכמה היא למנוע מפגשים כאלה על ידי וריכוז, צפיית מהלכיו של המוביל, ותגובה מהירה

מאת: איל ענבר ואופיר הנדזל