רכב וכתב:אודי מוסייב
רכב וצילם: נאור רהב
יש לא מעט כאלה. משוגעים לדבר שיוצאים לרכיבות ברוורט רציפות למרחקים של 400-600 קילומטרים , כולל בישראל אחד מהם הוא עבדכם הנאמן, כותב שורות אלה שחזר לפני ימים אחדים ממסע רציף של קילומטרים על אופניו בלוויית עוד כמה "משוגעים" לדבר.
המסלול
אז ככה: ברווט 400 התנהל השנה במסלול קצת שונה מזה של שנים עברו. המסלול התחיל באילת בדגל הדיו ומשם עולים עד לע נטפים. מנקודה זו ממשיכים על ציר כביש 12 דרך הגבעות הכואבות של הגבול המצרי עד לנקודת הביקורת הראשונה בצומת סיירים. משם ממשיכים עד לשיזפון ומשם לציחור ולמצפה רמון. בדרך כמובן מתמודדים עם הטיפוס בעליות הקשות ברמה של נס הרים לשדמה וכמובן שגם מטפסים את מעלה העצמאות. אח"כ שוברים ממצפה רמון שמאלה לכיוון חלוקים וממשיכים עד לצאלים. בצאלים פונים ימינה עד אורים שזו נקודת הביקורת השנייה. מאורים המסלול ממשיך עד לבית קמה שם ממתינים לנו עם נקודת הביקורת השלישית . כביש 232 לוקח אותנו עד לצומת הודיה (נק' ביקורת 4) ממנה ממשיכים על כביש 3 עד לנחשון ומשם בכביש 44 לבני עטרות (נק' ביקורת 5). נקודת הביקורת האחרונה היא תחנת הכח רידינג על חוף הים התיכון בתל אביב. איזה מסלול!
ההכנות
לא היו הרבה. אני התחלתי בהכנות לברווט רק יום לפני היציאה לכביש . הכנתי משקאות איזוטונים ומילאתי את התיקים של האופניים בכל מה שאפשר פנימיות נוספות, צמיג רזרבי, כלי עבודה אזיקונים וחטיפים למיניהם. חייבים להיות מוכנים לכל תרחיש ובמיוחד במדבר. שימנתי את כל מה שצריך כדי שלא יהיו קרקושים וכדי שהמכונה תעבוד חלק. יצאתי לכוון אילת בטרמפ שהיה לי ובאשור של טל קציר,הנציג של הארגון הצרפתי הטמנתי 2 שישיות מים בצומת שדמה בק"מ ה- 74 של כביש 40.
בערב שלפני ביקש ממני טל שנגיע למסעדה כדי לאכול ארוחת פחמימות ממש כמו שעורכים משתתפי המרתונים. מסיבות פסטה. במסעדה כבר נכחו כמעט כולם חוץ מיאן שהיה לו תקר באוטובוס, רונן וניצן שהגיעו למחרת בטיסה הישר לברווט ואסף שהגיע יותר מאוחר באוטובוס.
למחרת התייצבנו באילת 12 רוכבים, מהם עשרה ישראלים ן שני תיירים מרוסיה . בדיוק בשעה 09:00 ליד דגל הדיו שלחוף ים סוף עשינו צילום קבוצתי מהיר ויצאנו לדרך. שני רוכבים נוספים הגיעו בטיסה והם יצאו 50 דקות אחרינו.
יוצאים לרכיבה
אני כהרגלי, תמיד מתחיל לאט גם כדי להתחמם וגם לפי היכולת שכן אני מחשיב את עצמי יחסית חלש. בעליה הגדולה לעין נטפים עם זוויות שמגיעות ל- 10% התגבשנו ל אחו שכללה את שוקי נאור, מנשה ואותי. לשוקי היה מאד חם והוא הרגיש שעוד רגע הוא חוזר למטה לאילת. במעבר אצל החיילים החמודים תדלקנו במים והסברתי לשוקי מהו תוואי המסלול. מאז לא ראינו אותו. הטמפרטורה נסקה לכדי 30 מעלות אבל בגלל הרוח לא הרגשתי את החום. עד נאות סמדר הכול התנהל לפי התכנית ובשעה 12:50 הגענו למזנון. אני לא אוהב להיכנס לשם כי המחירים בשמים. מוכרים רק בירות ונקטרים טבעיים. החברים התיישבו לאכול . אני תקפתי את הפיתה מהבית. אחרי כמה דקות יצאו הראשונים איציק ,אלי(פיקסון) ואסף. שוקי גם הוא יצא אתם.
נאור הצטרף אלי וכך למשך כל היום רכבנו זה לצד זה. במעלה פארן עצרנו לצילומי נוף ומשם ירדנו למישר. העלייה לשדמה הייתה רצחנית אמנם רק 4 ק"מ עליה עם זוויות של 8% אבל החום בתוספת כוון רוח משתנה לא הקל עלינו. הגענו לשם בשעה 16:30 המים שהטמנתי עזרו לראשונים וגם לנו הרווינו את הצמא ותדלקנו מים .לפתע הגיעו גם טל ורונן ונראה שהעלייה עשתה להם רק טוב. טל מצא רכב של אבטחה שהסכים לזרוק את הבקבוקים למחזור.
ממשיכים
שוב יצאנו לדרך נאור ואני בעוד שטל חיכה למנשה ולדימה (התייר הרוסי). רכבנו עד מעלה העצמאות המסלול היה אמנם במגמת ירידה אבל כמו תמיד יש הרבה גבעות שמפרקות את הרגליים. בק"מ ה 92 עצרנו להדלקת נצנצים והחלפת עדשות. עדין היה חם מאד. נאור התחיל לפני במאה מטר ובסרפנטינה הראשונה עברתי אותו הרגשתי טוב ואז לחצתי חזק מדי ושילמתי על כך מחיר בהמשך הדרך. למעלה הרגשתי שאין לי אוויר בצמיג האחורי. ביצעתי החלפה מהירה אך כשסיימתי הקבוצה הראשונה כבר יצאה לדרך..
ויצאנו שוב לרכיבה רק בשעה 19:15 במקום חצי שעה לפני כן. חשבתי שיהיה קריר יותר לבשתי את הווסט. בירידה הווסט עזר אבל יש גם כמה עליות קצרות ועבות שחיממו אותי יתר על המידה. הירידה נעשתה בחושך מוחלט לאור הפנסים של האופניים על הנתיב של המכוניות כי בשוליים היו הרבה מכשולים וכשמגיע רכב צועקים ומפנים את הדרך.אחרי שעה וחצי הגענו למשאבים לקפה זריז שנמשך חצי שעה. אני הרגשתי עייפות רבה והייתי קצת גמור. בדרך לצאלים יצאתי אחרון ורכבתי לאט כדי לאסוף כוחות. משם הכביש הוא במגמת ירידה וגם הי יתה לנו רוח גבית כך שאחרי 20 דקות של התאוששות תוך כדי רכיבה הגעתי שוב לקבוצה. רכבנו מאד מהר עד לצומת צאלים ושם פנינו ימינה עוד 12 ק"מ עד לאורים בחישוב קצר 30 דקות גג. אבל בברווט לעולם אל תתכנו כלום .אחרי ק"מ נאלצנו לעצור. דימה התייר עלה על בור וקבל שני תקרים בבת אחת. ההחלפה נמשכה לנצח ושוב יצאנו לדרך. הגענו לאורים בסביבות 23:30. האלונית שם גדולה ומסודרת. בילינו שם חצי שעה לטובת תיקון פנסו של נאור.
תכנונים לזבל
יצאנו לכוון צומת גילת וחטפנו רוח פנים שהאטה אותנו מאד מאוד. על רונן כנראה שהיא לא השפיעה הוא הרביץ מהירויות ללא הכרה אבל בכל צמת היה מחכה לנו בשוויון נפש. בצומת הנשיא פנינו שמאלה. עשינו חישוב מהיר שבעוד 45 דקות נגיע לבית קמה אבל ..תכנונים לזבל. טל מודיע לי שהתייר הרוסי "הולך למות...ושיש לו בעיה לבבית" . הוא נראה עייף. אמרתי לדעתי הוא מיובש ומותש. רצינו אמבולנס התייר לא הסכים. הוא רצה מונית לבאר שבע. שום מונית חכמה לא מתקרבת לאזור הזה מכל מיני סיבות פליליות. נתקענו עם "חולה לב". טל יצא לצומת אולי תבוא ישועה. כלום. שעה עברה הבחור התאושש ורצה להמשיך. לא הסכמנו. אמרנו לו שירכב לבאר שבע כמה ק"מ משם. הבחור יצא ואנחנו לכוון בית קמה.הגענו לשם ושוב עצירה ארוכה. הייתי מאד עייף ושמחתי שאנחנו מתעכבים. בשעה 03:15 יצאנו לכוון שדרות רוח גב ובירידה כולם עברו אותי אבל חיכו לי באיבים. בעליות בצומת מלאכי שוב עצרנו למילוי מים .נחנו עוד 20 דקות. כשהגענו רונן כבר יצא לכוון נחשון. בשעה 06:00 טל מספר לנו שיאן ינצח את הברווט והגיע ראשון ואילו לנו היה עוד תלכוון צומת הודיה קבלתי רגליים והתעופפתי עד להודיה שם הצטלמנו
עכשיו כבר התבאסנו. נאור מסיבותיו שלו היה על סף שבירה ואני כבר על הסף של העצבים. רגע אנחנו בברווט לא בעבודה הזכרתי לעצמי. רכבנו בקצב נח עד לנחשון.רונן כבר חכה להוא הספיק להתקרר. הפעם הייתה עצירה קצרה ויצאנו לדרך. טל הוביל אותנו בתא דרך עם כמה עליות נחמדות במקום לעקוף אותם. לא נורא זה המסלול. בשעה 09:30 אחרי 400 קילומטרים כבר היינו בצל של ארובת רידינג. עשינו כמה צילומים זריזים ואשתי המדהימה באה לקחת אותי. הפעם היה מתיש וקשה אבל עשינו זאת פעם נוספת ותחושת הסיפוק שלנו הייתה אדירה
.