עוד בקיץ פנה אלי גל תיכון, אחד מצוות שני המאמנים של קבוצת הטריאתלון והאיירונמן ZONE3 (מנהל הקבוצה הוא ליאור זך מאור) בנושא מטולת. רכיבה רצופה של פחות מיממה מהקצה האחד של המדינה לקצה השני.
כמי שמכיר את הנפשות הפועלות ידעתי שמה שהולכים לעשות בקבוצה זה הכי יסודי, הכי מקצועי והכי טוב. בסוף השבוע האחרון יצאו ממטולה שבצפון 26 רוכבים דרומה כשהמטרה היא לחצות את המדינה על האופניים כפלוטון בפחות מיממה.
למיטב ידיעתי זוהי הפעם הראשונה שקבוצה כל כך גדולה של רוכבים מנסה להתמודד עם המרחק המלא.
אתגר מסדר גודל שכזה חייב את המשתתפים לעבור סדרה של אימונים משותפים שכן חלק מהרכיבה נערך גם בליילה.
הפעילות עצמה מיועדת לרוכבים מנוסים שהתנסו ברכיבות ארוכות.
על מה שהיה ברכיבה הארוכה ממטולה לאילת מספר בגוף ראשון עמיתירוני קרת אחד ממשתתפי מטולת 2012:
"לאחר חזרתי מהטראנסאלפ כל מה שרציתי היה לנוח כמה שבועות, לנקות את הראש מרכיבות מאתגרות אבל חברי היקרים מסרבים להרפות. וכך בזמן שאני ספון לי בביתי הקט אני מקבל טלפון כפול מרן וממוסי והם מתחילים את הגישושים מהאם יש בכוונתי להצטרף לרכיבה של מטולה אילת. אמרתי להם מטולה אילת ביומיים ? שניהם אמרו לי "לא הבנת, ביום. היום הראשון הוא רק לנסיעות, הכוונה לסיים את הרכיבה בפחות מיממה". למה? למה התחברתי לשני שרוטים שכאלה? טוב אז ברור שאחרי שהגיעה ההצעה לא יכולתי לסרב. השלב הבא היה לדבר עם יונתן וניר וגם זה היה קל מאוד. בסיכום היום הצטרפנו חמישתנו לקבוצת Zone 3 שהינה קבוצת טריאטלון ממוקדת איירונמן. מעט מאוחר יותר פגשנו באחת מרכיבות ההכנה גם את לואי שרכב איתנו בטראנסאלפ השנה. איש ברזל ורוכב נהדר.
יצאנו 26 חברה של קבוצת Zone 3 לאחת הרכיבות המאתגרות ביותר שהיו לי ואולי קיימות בכלל במדינתנו הקטנה. חוצה ישראל ביום אחד. היעד שהוצב על ידי ליאור, מאמן הקבוצה, היה לסיים את הרכיבה ב-20 שעות.
יום שישי ה-5 באוקטובר 2 ורבע לפנות בוקר אנחנו מתייצבים טרוטי עיניים ברחבה של אכסניית הנוער שישנו בה כמה שעות לפני הרכיבה (מחוכם ביותר). תדרוך אחרון על ידי ליאור וגל ואנחנו יוצאים. הרכיבה כולה מתאפיינת בסדר וניקיון, כל הרכיבה הינה בפלטון של זוגות, אין נושרים. מי שמרגיש חלש או שיש לו תקלה באופניים עולה לרכב, מסדר ואז יכול לחזור חזרה לרכוב. בנוסף ה"חלשים" (במרכאות כי אין באמת חלשים) יושבים בקדמת הפלטון כך שהמובילים יכולים לחוש את הקצב וכך לא יפרקו את כולם. החזקים בסוף.
הרכיבה מתחלקת לשלושה מקטעים על פי מצב השמש. בחלקה הראשון של הרכיבה חושך. אנו מתגלגלים בירידות של קריית שמונה על כביש 90 לכיוון ראש פינה, צומת עמיעד ואנו מתחילים לאבד 500 מטר גובה בירידות לכינרת. חושך מצריים, מוסי אומר לי להסתכל באחת הסרפנטינות על הרוכבים שמאחורנו ואכן המראה של הפנסים הדוהרים בירידות הינו מרהיב. מראה הכנרת בלילה מרהיב אף הוא. אור הירח מאיר קלות את הכנרת וההרים הסובבים אותה והרגשת שקט עומדת באויר, רק שריקות הגלגלים שחותכים את האויר מפרים את השלווה אבל אולי בעצם גם שריקות חיתוך האויר הם סוג של שלווה (לפחות לנו הרוכבים). הירידה מהירה מאוד. בסיום הירידה ,מול כרי דשא, אנו נכנסים לתחנת הדלק לריקון ותדלוק.
ה-Leg הבא הינו לאורך הכינרת, הימה משמאלנו והארבל מימיננו. שקט, יש כיף אדיר ברכיבת לילה. נעים, השמש עוד לא מכה, שקט ,מעט האנשים שנוהגים בשעה זו עוד לא הצליחו להתעצבן או מספיק המומים ממראה הרוכבים ה"דפוקים" שאינם מספיקים להגיב בצפירות זועמות. עברו כשעתיים וחצי מתחילת הרכיבה והשמש מתחילה לשלוח קרניים ראשונות. לאט לאט השמש עולה, עדיין לא רואים אותה אבל מספיק בשביל לכבות פנסים ולהנות ממראה היום המתעורר של דרום הכנרת ורמת הגולן.
הפלטון מתגלגל בין צמח לבית שאן. אנו עוברים את בית זרע, גשר, חמדיה ונכנסים לבית שאן לאחר 25 ק"מ. התוואי הוא של גבעות מתגלגלות. עוברים את בית שאן ועוצרים בתחנת הדלק של שדה אליהו. עד כה עברנו 102 ק"מ כשהממוצע כ- 30 קמ"ש.
במקטע השני השמש כבר עלתה ומכה בנו. נכנסנו לבקעה, עברנו את מחסום מחולה (שהיה שם אזרח אחד חמוש ומנומנם) והתחלנו לדווש בקצב של 30+ קמ"ש. הרכיבה בבקעה די משעממת מבחינת הנוף, הכל צהוב. במפגש הבקעה אנו עוצרים לעצירה ארוכה. קולה, הרבה קולה, עוד חצי פיתה, מים, איזוטון והופ יצאנו שוב.
לאחר 188 ק"מ של רכיבה הגענו לאיזור ים המלח. הטמפרטורות עולות מגיעות בשלב זה ל-35 מעלות. כשנצא מים המות הם יגיעו ל-39. במהלך הרכיבה אני מתשדל לרכוב ליד חברי (מוסי, יונתן, ניר ולואי) אבל יוצא, די הרבה, שאני רוכב ליד משהוא שאני לא מכיר וכך מתפתחות להם שיחות די מעניינות ואני לומד לשמוע סיפורים די מעניינים. ארז מספר לי שלפני מספר שנים רכב עלה עליו והוא היה פצוע מאוד קשה. לאחר שיקום ממושך ולאחר שרופאיו הודיעו לו שלרוץ הוא כנראה לא יוכל, הוא חזר ולא רק זאת הוא סיים עד כה 5 או 6 איירונמנים ברחבי העולם. מדהים!
הנוף בים המלח מרהיב, צוקים מימין והים משמאל. אנחנו רוכבים בתווך. מייד אחרי מצפה שלם מתחילות שתי "עליות" קלות, לא משהוא שאפשר להתגאות בו אלמלא העובדה שנכנסים אליהם ב-38 מעלות ואחרי כ-215 ק"מ רכיבה.
מוסי חוטף פנצ'ר ומחליף גלגל. עוד מספר קילומטרים ואנחנו נכנסים לחניון של עין גדי. מים, מים, מים. אוכל והכי חשוב אני קונה ארטיק קרח פשוט. אך איזה קרירות נעימה מתפשטת בכל הגוף. הקלוריות זורמות במהירות לכל שריר שצועק "אלי, בואי בבקשה קלוריה נחמדה אלי".
יצאנו, התחנה הבאה תהיה בצומת זהר בקילומטר ה-268. חם מאוד, כפות הרגליים שורפות לי. בא לי לצעוק אבל במקום זה אני מנתק את הרגל מהקליט ומנער אותה קלות. הקצב יורד כתוצאה מהחום, הדופק עולה גם כתוצאה מהחום. ליאור מנווט את הרכיבה בחוכמה רבה כך שלא נשבר, מוריד מהירות אבל לא יותר מדי (בכל אופן יש יעדים).
ממשיכים לאחר מנוחה קלה. הצוקים של סדום מרהיבים ביופיים, עוברים את אשת לוט ואני מסב את תשומת לב חברי למראה. ממשיכים ועוברים ליד מפעלי המגנזיום. החברה מתבדחים שלא יזיק לנו לקחת איזה חצי קילו ולבלוע, ממילא אנחנו חצי מתים אז מה זה משנה. לקראת צומת הערבה יש עליונת של 120 מטר סך הכל אבל בגיהנום. סיבוב ועוד סיבוב והגענו לצומת הערבה לפי יונתן עוד 180 ק"מ עד אילת.
עוברים את חצבה ועוצרים בחניון של עץ שיטה ושולחן בקילומטר ה-315. הטמפרטורה יורדת ל-33 מעלות. אני מתיישב על האספלט הלוהט ,חולץ נעליים ומתפלל בקול רם למסז' בכפות הרגליים.
פתאום כאילו משום מקום מגיע מוסי ואומר שמשהוא התעלף וכנראה מיובש. אנחנו עוברים לצד המוצל של הרכב על יד הבחור המעולף. בשלב זה תקעו לו אינפוזיה והדופק שלו בשמיים. העצירה מתארכת לכחצי שעה עד ששתי הרכבים מוכנים לתזוזה. אני מנסה לדחוף עוד קצת מזון בלא הצלחה.
במקטע האחרון שוב השמש שוקעת ואנו נכנסים לנוהל לילה. היעד הקרוב הינו פונדק כושי רימון בק"מ ה-101. "קרירות" עוטפת אותנו או לפחות אפשר לומר שהשמש כבר לא מכה. הטמפרטורה יורדת ל-30 מעלות .בצופר אנו עוברים שוב להיות מעל גובה פני הים.
יש שקט ברכיבת לילה. חייבים להיות מרוכזים מאוד על אף העייפות הרבה. רוכבים גלגל אחרי גלגל, אסור לעשות תנועות חדות ומצד שני חייבים להיות ערניים למה שקורה מלפניך. עוברים את פראן, מטפסים עלייה קלה ואנחנו בפונדק של כושי רימון. 373 ק"מ מתחילת הרכיבה, הטמפרטורה כ-25 מעלות.
לאחר מנוחה קצרה ומילוי מצברים יוצאים לכיוון יוטבתה עם עצירה קצרה בצומת קטורה. אני שותה בחשש כי אי אפשר לעצור בלילה לפיפי. חייב לשמור על באלנס שבין שתייה לבין פיפי. הפלטון מתנהל מצויין, כולם קשובים ,מסמנים או צועקים.
זהו הגענו ליטבתה, 40 ק"מ מאילת. אנחנו נכנסים לתחנה לקבל את האוטובוס שילווה אותנו וישחרר את אחד הרכבים שייצא לאילת למלון. אנחנו נחים קמעה על המדרכה ואני מבקש מלואי שירביץ תמונה שתראה כמה אנחנו עייפים. לא יודע למה אבל כולם מחייכים, אולי זה בגלל שהם מריחים את הבית. שוב שותים ומתארגנים ל-Leg האחרון.
השעה 9 ורבע ואנחנו יוצאים מהתחנה שמאלה. 40 קילומטר במגמת ירידה עם רוח גב. יובל מתפרע ופותח מבערים. אנחנו משייטים במהירות שנעה בין 30 ל-45 קמ"ש בשתי טורים. לאט לאט אנחנו מתחילים לראות אורות מנצנצים באופק, תחילה רואים את עקבה ולאחר מכן את אילת. אושר.
אנחנו נכנסים לאילת בעשר עשרים וחמש, 19 שעות ו-53 דקות מתחילת הרכיבה ו-463.4 ק"מ. כולם מאושרים שהרכיבה הסתיימה. סיימנו את הרכיבה המלאה 21 רוכבים ובינהם שתי רוכבות מוכשרות, סילבי ודורה. אין לי ספק שלארגון המופלא של גל וליאור חלק גדול בעובדה שלא רק רכבנו אלה גם "ניהיננו".
מאת: אייבי גילת