מי אתה דימה גרובובסקי . ריאיון אישי

dima1.jpg

הוא פרץ  לנוף ענף האופניים הישראלי המקומי לפני כשנתיים  כשהוא מביא עמו הרבה הבטחות. את מרביתן הוא קיים רק באחרונה כשניצח בגדול את מרוץ פתיחת העונה באורים ושרף את המסלול  במהירות שיא בישראמן אילת כשהוא מקדים את המקום השני בעשר דקות תמימות. זהו דימה גרובובסקי, אלוף אוקריאנה בנג"ש,  רוכב מן השורה בקבוצת פרו באיטליה ואלוף העולם  בנג"ש עד גיל 23. בישראל הוא על תקן של תושב ארעי שנאבק לקבל מעמד של עולה חדש. הוריו ממוצא יהודי ומתגוררים מזה כ16 שנים בערד אבל כשהגיע לראשונה לישראל ונשאל לגבי דתו השיב גרובובסקי מבלי לחשוב יותר מידי שהוא נוצרי. זהו הסיפור של דימה גרובובסקי. אנחנו ראייינו אותו לפני כשישה חודשים ועכשיו לאור הישגיו והביצועים שהוא מפגין מצאנו לנכון לשוב ולפרסם את הריאיון ולשפוך אור על דמותו של רוכב הכביש הטוב ביותר שרכב אי פעם בישראל במדים מקומיים.האם הוא יעשה לענף האופניים את מה שעשה אלכס אברבוך לענף האתלטיקה הקלה? זה תלוי בעיקר במשרד הפנים.  

מאת אייבי גילת ואבי גנאור
תמונות: אייל דולין

dima2.jpg

הוא הגיע לכאן לאחר שהורשע עם כמה מחברי נבחרת אוקראינה שהיו מיועדים להשתתף באולימפיאדת לונדון, על שימוש בחומרים אסורים בעת ששהו במחנה אימונים של הקבוצה בארגנטינה, והושעה מפעילות על ידי בית הדין שלאיגוד האופניים הבינלאומי (UCI) למשך שנתיים. כיום הוא רוכב האופניים הבכיר ביותר ששוהה בארצנו והשעייתו נסתיימה. הוא מתאמן ורוכב במסגרת קבוצת דינמו רייסינג, בהנהגת ויקטור קיטייב ובחסות אופני סגל, אך באיגוד האופניים כבר מפתחים ציפיות רבות לנוכח הסיכוי שגרבובסקי יתאזרח וירכב במדי נבחרת ישראל והוא אומר שהוא התאהב בישראל ושבכוונתו לרכוב ולייצג את המדינה בכבוד גם במכביה וגם באולמיפיאדה.

נפגשנו בבית קפה בצומת כפר סבא, שם מתגורר ידידו ובן קבוצתו אנדרי ימפולסקי, שמארח אותו כשהוא מגיע למרכז הארץ. לפגישה הצטרף גם ויקטור קיטייב, מאמנה של נבחרת ישראל  שגם מנהיג את קבוצת דינמו רייסינג שבה  מתאמן גרובובסקי.  קיטייב  התנדב לתרגם את דבריו מרוסית לעברית וגם קצת להשגיח על תוכן הדברים.  "אני נהנה מאוד להיות בישראל", פותח גרבובסקי בתשובה לשאלה כיצד הוא מרגיש בארץ. "טוב לי פה וגם נחמד לי שאנשים שאיני מכיר פונים אליי ופותחים איתי בשיחה. זה לא מקובל בחו"ל. אני גם מופתע לראות בארץ מבוגרים רבים כל כך שרוכבים על אופניים, בשונה מהמקובל באוקראינה".

dima3.jpg

שאלה של אזרחות
גרבובסקי בחור נאה, בנוי לתלפיות, בעל חזות של ספורטאי אמיתי. הוא חייכן ובוטח בעצמו, ונראה ששמו של הרוכב, שהיה אלוף עולם כבר בגיל 20, הולך לפניו גם בקרב קהילת הרוכבים בישראל. "היום למשל באימון סוף השבוע", הוא מספר, "חלפנו על פני קבוצה גדולה של רוכבים וכמה רוכבים שזיהו אותי ניסו להתחרות בי ולרדוף אחריי".

גרבובסקי מספר שאחרי שהסתובב בעולם ורכב בקבוצות מקצועניות בבלגיה ובאיטליה, והתחרה במקומות אקזוטיים דוגמת ניו זילנד, הוא החליט לעלות ארצה ולהצטרף להוריו. "ההורים שלי נמצאים פה כבר 14 שנים והיה לי קשה בלעדיהם, אבל הייתי צריך לסיים את לימודיי באוקראינה. אני בעל תואר שני במדעי הספורט בדגש על התמחות באופניים, ואני רשאי ויכול לאמן קבוצות בכל הרמות", הוא אומר. לדבריו, הקליטה שלו בארץ לא הייתה קלה. הוא מתגורר לסירוגין אצל הוריו בערד, שבה הוא גם מתאמן בכל ימי השבוע, ואצל חבריו לרכיבה במרכז הארץ. אבל מכיוון שאין לו אזרחות ישראלית, הוא לא יכול לעבוד בארץ והאימונים עולים כסף. לאחר שעלה מאוקראינה הוא הגיש את כל המסמכים כדי לקבל אזרחות ישראלית, וכעת הנושא נמצא בטיפול של הרשויות. 

מה אתה חושב על רמת הרוכבים בארץ?
"יש פה בסיס טוב לאופניים ופגשתי כאן רוכבים טובים מאוד. התנאים פה לא קלים. כשאחזור לרכוב במסגרות תחרותיות, אוכל להביא ניקוד לארץ (נקודות UCI)  ולעזור ולדחוף עוד כמה רוכבים שיצליחו בחו"ל".

ממי התרשמת עד כה?
"יואב בר (ISRAEL GO PRO) מוכשר מאוד. אולג סרגייב (חבר בקבוצתו דינמו רייסינג) עדיין לא מוצא את הרגליים, אבל הוא רוכב צעיר ויש לו לאן להתקדם. אני חושב שיש עוד רוכבים מוכשרים אבל קשה לי להגיד. לא הזדמן לי להתחרות".

ומה בנוגע לרן מרגליות ולניב ליבנר?
גרבובסקי רק חייך בתשובה.

dima5.jpg

האם אתה רואה את עצמך נשאר בישראל?
"אני רואה את עצמי כעולה חדש. אני לא מעוניין לחזור לאוקראינה. אני רואה את עצמי ישראלי לכל דבר. ההורים שלי כאן, נחמד לי וטוב לי פה. כיום אני מתגורר בערד. היעד הראשון שלי הוא לזכות באליפות הארץ. אני רוצה לנסוע לחו"ל כרוכב ישראלי ולצבור נקודות UCI, כדי שאגיע לאליפות העולם".

מהם ההבדלים בין ישראל ובין שאר מדינות העולם?
"יש מרוצי אופניים שכדי להשתתף בהם, צריך להשתייך לקבוצה שהיא בעצם פרויקט לאומי. למשל קבוצות דוגמת קטיושה, אסטנה או באקו: אלה קבוצות שמדינותיהן משקיעות בהן ומגדירות אותן פרויקט לאומי. גם בישראל צריך שתוקם קבוצת רכיבה שתוגדר פרויקט לאומי, ואז יוכלו להזמין אותה לתחרויות ברמות הגבוהות ביותר. איגוד האופניים הבינלאומי תומך בכך בשל תהליך הגלובליזציה שחל בענף, ולא רק בגלל מתן עזרה לנותן החסות. המצב פה מיוחד מבחינה פוליטית, ואפשר למנף אותו להקמת קבוצה שתניף דגל של שלום אזורי; מהלך שכזה יוכל לעזור לקדם את תהליך השלום ולהשיג הכרה במדינת ישראל". 

כיצד אתה מסתדר בארץ?
"לא קל להיות ספורטאי מקצועני בישראל, על אחת כמה וכמה רוכב אופניים מקצועני, בגלל הקושי הכלכלי הכרוך בכך   אני מחפש ספונסר שיתמוך בי ובעירי ערד אבל אני לא מעניין אף אחד", גרבובסקי אומר בכאב. "כרגע אני מממן את כל פעילותי מכיסי: כולל מזון, אימונים פרטיים בחדר כושר, טיפולים רפואיים, מסאז'ים. הקבוצה שלי (דינמו רייסינג) והספונסרים שלה עוזרים לי במה שהם יכולים (אופניים וביגוד רכיבה) אבל זה לא מספיק".

סדר יום
החיים של רוכב אופניים מקצועני רחוקים מאוד מהזוהר שנהנים ממנו ספורטאי=על מפורסמים. גרבובסקי: "אני קם כל יום ב=6:30 וכבר ב=6:40 אני על הטריינר, מסובב רגליים לחימום שנמשך 20 דקות. ב=7:00 אני אוכל דייסה לארוחת בוקר. ב=8:30 אני מתחיל באימון רכיבה שאורך חמש עד שש וחצי שעות, 200-150 ק"מ של רכיבה. בערב אני עושה שחרור של שעה על האופניים וכבר ב=22:00 אני הולך לישון. בסך הכל אני רוכב כ=900 ק"מ בשבוע וקרוב ל=4,000 ק"מ בחודש".

מה אתה אוכל ושותה במהלך האימון?
"בארוחת צהריים אני אוכל מקרוני, אורז, דגים/בשר, ושותה רקמים".

אתה שותה משקאות איזוטוניים ונוטל תוספי מזון?
"אני שותה מים בלבד ולא משתמש בתוספי מזון". מתברר שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ. אביו של גרבובסקי, איגור גרבובסקי, היה בצעירותו אלוף אירופה ברכיבת מסלול בוולודרום (מדיסון), וגם כיום אפשר לראותו רוכב על אופניים ברחובות ערד. כיום אביו עובד לפרנסתו כמכונאי, ואמו היא רופאה בקופת חולים. אחיו משרת בצה"ל, והוא עצמו עדיין אינו מוגדר אזרח ישראלי. "עיקר הבעיה הכלכלית שלי מתחיל ונגמר באזרחות", מסכם גרבובסקי.גרבובסקי מרגיש שבגילו הוא רוכב בשל יותר, ומבחינתו היעד העיקרי שלו הוא לייצג את מדינת ישראל במשחקי ריו דה ז'נרו 2016. "מבחינתי, הכל מתחיל רק עכשיו", הוא אומר, "רק כיום אני יכול להשיג תוצאות טובות. השנים הקודמות היו רק בגדרא חימום".  

איך אתה מתרשם מקבוצות האופניים בארץ?
"אין לי  דעה ברורה", הוא משיב, "קשה לי לשפוט את אימוני הקבוצות בארץ. דבר אחד אני יכול לומר בבירור:  משמח מאוד לראות את הקבוצות הגדולות רוכבות בפלטון באופן מסודר וממושמע, לבושות בבגדי רכיבה ונושאות סמלים של הקבוצות ושל נותני החסות. יפה גם לראות כיצד הרוכבים עובדים ביחד".

מה הסוד שלך?
"עבודה ואימונים. ביום טוב אני יכול לעשות כל דבר. הייתי מאיץ מצטיין בוולודרום, יש לי יכולת רכיבה טובה בנגד השעון ומתי שצריך אני גם מטפס לא רע".

באימונים אתה משתמש במד ואטים?
"רק במד דופק".  

מה היה הרגע הכי נמוך בקריירה שלך כרוכב מקצוען?
"כאשר חזרתי בטיסה מהטור של מלזיה, שבו זכיתי במקום שלישי בטמפרטורה של 45 מעלות צלזיוס, היישר לתחרות בטיראנו אדריאטיקו, שבה התחריתי בקור של 3 מעלות צלזיוס. לא הייתי לבוש כראוי, סבלתי קשות וכמעט קפאתי. את הקילומטרים האחרונים אני לא זוכר בכלל".

והרגע הכי משמח?
"כשהבנתי שזכיתי באליפות העולם באופניים בקטגוריה U23. שמחתי מאוד כמובן, אף שלא הכל היה ורוד גם בזכייה זו: לאחר הזכייה הבטיחו לתת לי דירה באוקראינה, אבל לא קיימו את ההבטחה. אבל בוא נעזוב את זה. הרגע הכי מרגש בחיי עוד לפניי וצפוי להגיע. אז יש למה לצפות".

 יש משהו שלא יודעים עליך?
"הייתי אלוף אוקראינה בטניס שולחן בנוער והתחלתי לרכוב באופניים רק כשהייתי בן 15. ב=1998, כשהייתי בא  לבקר את סבתא שלי שגרה בבאר שבע, שיחקתי שם פינג פונג".חברו לקבוצה ימפולסקי מסכם:"הוא מקצוען אמיתי. הוא אוהב את האופניים שלו ומתייחס לציוד באופן מקצועי. אין אצלו דבר כזה 'היום לא בא לי'. הוא שוטף את האופניים שלו אחרי כל אימון וגם את הנעליים. הוא עצמאי,  יודע לבשל, מחוסר מניירות ולא מרים את האף".

 צפו ריאיון הוידאו שעשינו עם דימיה מייד לאחר ניצחונו במרוץ  פתיחת העונה באורים

 

dima6.jpg

תעודת זיהוי

שם: דימיטרי גרבובסקי

גיל: 27

גובה: 1.85 מ'

משקל: 69 ק"ג

רוכב: כביש (בעברו היה גם רוכב מסלול)

קבוצות מקצועניות:
קוויק סטפ (2008-2007)

ISD(2010-2009)

ISD-לאמפרה (2011)

הישגים גדולים:

אלוף העולם באופני כביש U23(מדריד, 2005)

מקום שני בנג"ש U23(מדריד, 2005)

חולצת המטפס בטיראנו אדריאטיקו (2009)

ארץ מגורים: ישראל

קבוצה: דינמו רייסינג (מאמן ויקטור קיטייב, מאמן נבחרת ישראל באופני כביש)