מי שחושב שהדרך לחצי איש ברזל או לאיירונמן מלא היא דבר של מה בכך מוכן לבוא ולהתנסות. הדרך מלאה חתחתים, משכולים, מהמורות ובעצם מה לא. הכול נועד לאתגר, להעצים, להתמודד עם עצמך בראש ובראשונה. אומרים שצריך ליהנות מהדרך. טוב אז אומרים. היום היה קשה. מה זה קשה. קשה מאוד אפילו. יש את הימים האלה שלוקח לגוף להיפתח המון מן והרגליים? או הרגליים כואבות, תשושות ועייפות. זה היה מין יום כזה.
היום תרגלנו סימולציה לאיירונמן. דידי ודאי עדין רץ בחום איימים שנמצא כעת בחוץ. הוא החל את האימון בבריכה בגן שמואל ושחה את ה-2 ק"מ כבר בשעה 6 וחצי בבוקר. בדר"כ בימי שישי אני על הבוקר רץ ומביא את המקומונים המחולקים חינם ואח"כ משלים את הקניות לששי שבת בסופר. ידעתי שייקח לו בערך שעה ונדברנו להיפגש ב-8 בבוקר בתחנת האוטובוס הראשונה בצומת כרכור.
אני עוד מנסה למרוח את הזמן היות והעיתונים הגיעו מאוחר, ואני רואה כבר את הפנתר הזה מוכן לקרב. ממתי אתה פה? משעה רבע לשמונה הוא משיב לקונית. טוב מתחילים להתגלגל לכיוון מזרח וכבר מהבוקר אני מרגיש את הרוח המזרחית מתחילה לנשב לנו בפנים. אתמול הייתי בביקור אצל אימי ברחובות והרגליים איך אומר את זה בצורה עדינה לא סוחבות.
רוכבים עד לאומץ כאשר על הדרך הקילומטרים עוברים היטב (אנחנו עפים עם הרוח). הדרך חזרה עד לצומת חריש נראית אנדלס. ללא סוף הנראה לעין. בדרך אני מבחין בשתי בנות שעומדות עם הרכבים בצד הדרך. הן נראות לי מוכרות. תלמידות שלי לשעבר. מנסה לעזור אבל הן תקועות וצריכות להזמין גרר.
מתחילים לטפס לחריש. העליה נראית זוועה. אני סובל. ביג טיים. הקצב איטי להחריד. הרוח העזה עושה בנו שמות. היו רגעים שנראו כמו נצח. חשבתי להציע לדידי לחזור על עקבותינו. אבל זוהי בדיוק הנקודה של השבירה המנטאלית. להיאבק. להאחז בציפורניים. לא לוותר. המלחמות הפנימיות האילו עם עצמך.
אם חשבתי שלמעלה על הרכס המצב טוב יותר הרי שהתבדיתי חיש מהר. הרוח העזה הנושבת ממזרח והשטח החשוף לא מותירות לרוכב שום אפשרות של מחסה או מילוט. הירידה למטה למי עמי הייתה ברוטאלית ומהירה עם משבי רוח שבאו מהצד והקשו מאוד על היציבות.
מכניס ג'ל ומיד מתחילים לטפס את מי עמי. בעליה שוב מול רוח פנים אבל הרגשתי שנפתחתי והרגליים מתחילות להסתובב כמו שצריך. הירידה לטה מחריש אנחנו סוגרים באמבטיה הגדולה שליש היישוב ריחן כמעט 90 קמ"ש !!!
מטפסים עוד את ה"קירון" שליד היישוב המוקם חריש ואחרי 4 וחצי שעות סוגרים את הקטע של הרכיבה בחצי איש ברזל עם הרבה מאוד אור בעייניים. יס ווי קן. דידי נראה חד ומוכן לקטע של הריצה.. דברתי איתו ממש כעת והוא סיפר לי שחוץ מ-3 ק"מ האחרונים שהיו קשים כהגדרתו הוא סיים את הסימולציה בהצלחה.
אז מה שנשאר זה רק הגושפנקא. הוא עשה את זה. 2 ק"מ שחיה, 90 ק"מ על האופניים יחד איתי כמלווה ועוד חצי מרתון בריצה. וואלה, שאפו דידי.
כבוד גדול ללוות איש שלוקח על עצמו אתגר כל כך קשה כמו האיירונמן ולעזור לו להגשים את מטרתו. כבוד כבר אמרתי.
שבת שלום לכולםםםםםםםםםםםם
וחג שמייח