top_logo.png

  _________________________2_01.jpg



        

מסע אל תום האלף - מעשה נורא באופניים, בקבוק וגשם טורדני

718.jpgהקדמה 
כשהתחלתי לרכוב על האופניים, חשבתי שעשרה קילומטר זה נורא רחוק. חמישים קילומטר זה בכלל מסע מדהים. ככה חשבתי לי. אבל, חדור אמביציה החלטתי שארכב וארכב, ועד סוף השנה אשלים (במצטבר) לפחות אלף קילומטרים. אבל אלף אמיתיים. בכביש, עם המשאיות והרוח והגשם. כלומר לא כולל דיוושים על הטריינר ודיבורים על האופניים. בכביש ממש.באוגוסט, שהיה החודש בו רכבתי הכי הרבה, כבר הייתי בטוח שזה מאחורי. בתחילת ספטמבר כבר ראיתי את זה לפני. יומים לפני ראש השנה הגעתי למספר העגול 974 ק”מ  ותכננתי להשלים אותם ברכיבה נאה לבר בהר, לחגוג שם על כוס משקה איזוטוני ושקית ג’ל יחד עם אלה שרכבו אלף קילומטר השבוע. ככה חשבתי לי. לצערי, אילוצי החיים, אלה שמונעים ממני לרכוב כל יום שלש שעות, ועוד כמה אחרים, הביאו אותי לחג, כשבאקסל המעקב שלי עדיין רשומים 974 ק”מ בדיוק. כמעט, אבל לא אלף. בעיצומו של היום הקדוש, קצת אחרי שהרב ינון תקע בשופר, החלטתי שיפה וטובה תהא השנה אשר  מתחילה לה היום ומיד עם צאת החג, אשלים את האלף. ובסוכות ממש, לא אשב שבעת ימים אלא אצא לי לדרך, פה ושם בארץ ישראל.

פרק א’ - ובו יסופר על גימל והרגל המקולקלת 
נאמן להחלטה, כדי לתקן דרכי, ולפתוח את השנה החדשה ברגל ימין, גם אם לא תמיד עם קליטים, מיד במוצאי ראש השנה, יצאתי לדרך. עשרים וששה קילומטר דבר של מה בכך הוא, אמרתי לעצמי. גם אם יהיו אלה בחושך ובאפלה, אבלעם כבכורה בטרם קיץ, ועוד אוסיף עליהם בבחינת כל המוסיף יוסיפו לו וג’ו.
רכבתי לי בשקט, בלי להפריע לאף אחד. על גופי הווסט הזוהר, מלפני גביראל ומאחורי מיכאל, כולם מאירים באור יקרות. אחרי שנים עשר קילומטר בערך,  בעודי מדווש במרץ יחסי, ובראשי מדמיין לי את התהילה וחדוות הניצחון, שמעתי מכונית מתקרבת. מכוניות מתקרבות ומתרחקות, כך דרכו של עולם, אמרתי לעצמי בשקט. הרי  זה מה שעושים בכביש רוב האנשים שלא לובשים בגדים מצחיקים ומטיילים על השולים הקיצונים. אבל שומו שמיים - המכונית הזו לא הסתפקה בברכה או צפירה,  ויושביה השליכו לעברי בקבוק, כאחד הריקים. לא יפה, אמרתי לעצמי. מסורת זו מסורת, לזרוק בקבוק במקום איזה קללה, או סתם צפירה משמחת לב ומקפיצת נשמה, כמו שנהוג לנהוג? לא יפה.  כך או כך - הבקבוק התנפץ, כדרכם של בקבוקים ושבר ממנו ננעץ ברגלי השמאלית. לא כאב, מבטיח ולא בכיתי בכלל. אינני בוכה אף פעם. אממה - ירד דם. אדום כזה. רכבתי משם עוד קילומטר אל האור, ובקרת נזקים גילתה לי שאשאר בחיים ככל הנראה, אבל כדאי לפגוש איזה רופא, או אחות, או גיס. 
אשתי, שמבינה בעניינים רפואיים, פסקה שצריך לתפור, ואולי גם לעשות מכפלת. אמרה שתיקח אותי למר”ם. (שזה מין מקום כזה בו יושב רופא בפרצוף משועמם ומחכה שלא יקרה כלום). אם צריך, צריך, אמרתי בגבורה.  נסענו, ובניגוד להשמצות הידועות, לא התלוננתי בכלל. אמנם, השלטים לאורך כל הדרך שהורו “למרפאה הווטרינרית” עוררו את חשדי, אבל הסתפקתי בנהימה של חוסר שביעות רצון.
הגענו לשם. דפקנו בדלת. פקיד מס הכנסה משועמם הביט בנו במבט תוהה. מסתבר שזה הרופא  והוא אכן התאכזב שקרה משהו. דוקטור, אמרתי לו, נפצעתי ברגל. איפה זה קרה? הוא שאל. ברגל, אמרתי לו. אתה לא מקשיב?

בדיוק כמו שאמר שייקה אופיר-  “כשאתה בא לרופא, הראש שלך פתוח הוא נותן לך דיאגנוזה – הראש שלך פתוח”, גם הרופא אמר לי שצריך לתפור, כי יש פצע. אם צריך אני בא, אמרתי לו וצלעתי אל מיטת הניתוחים המרשימה.  אחרי מאמצים מרובים מצידו,הוא תפר  לי את הרגל. ובניגוד למה שחששתי לא חתך את החוט בסוף עם השיניים.

לפני שהלכתי שאלתי אותו - דוקטור, מה עם האופניים?

אני תופר אנשים, לא מתקן אופניים, מה אתה רוצה.

לא, התכוונתי מתי אני יכול לרכוב?

שבועיים, אמר הרופא – שום אופניים. שום אלף קילומטר, שום טיולים ארוכים. בסוכות תשבו שבעת ימים, ככה הוא אמר.

המשך יבוא....

(מתוך הבלוג של גלעד סרי-לוי www.seri-levi.com)

 
 
Share

_________________________2_02.jpg

BANNER4.jpg

facebook.jpg

ofanaim_magazin199.jpgז

 
 
 
 
 
 
 
 

קוראים כותבים

מצאת מסלול רכיבה מענין? צילמת וידאו מגניב? הצטרף לקהילת הכותבים של אופניים! הצטרפותך תאפשר לך להוסיף ב"אזור הפרטי" אשר יופיע כאן כתבות ומסלולים, להשתתף בפורום אופניים, לנהל בלוג רכיבה, לקנות בחנות שלנו ולקבל עדכונים למייל בנושא אופניים

הניוזלטר שלנו

לקבלת עדכונים במייל על הנושאים הכי מענינים, המבצעים הכי חמים והחדשות האחרונות בנושא אופניים, הרשם לניוזלטר:

__________________________01.jpg

galil_ole_small.jpg

logo_jpg.jpg