top_logo.png

______ ____ _____ _______-01_1.jpg

 



        

גראן פונדו 2013 - הסיפורים הגדולים באמת

גרנד פונדו ים המלח הוא סיפור של הצלחה. ארגון מופתי, יחד עם מזג אוויר אידיאלי בהשתתפות של 550 רוכבים הפכו את האירוע לחוויה שמשאירה טעם של עוד. גרנד פונדו ים המלח התאפיין בכך שהוא נתן תשובה מתאימה לאוכלוסיות המגוונות המרכיבות את ההוויה של ספורט אופני הכביש בישראל. 

רכב וכתב: אייבי גילת,   צילם : רנן טופלברג
 
gf_140103_003.jpg
 
הרוכבים התחרותיים השתתפו בתחרות של 75 ק"מ מעיר אובות לצומת חתרורים, והרוכבים החובבים העממיים סימנו לעצמם וי על כך שהשתתפו באירוע עם מספר מעגלי תלת ספרתי של קילומטרים שכלל את העלייה המיתולוגית – מעלה העקרבים.  יש לשים לב  שגרנד פונדו ים המלח שנדחה בחודש ימים עקב תחלואי מזג האוויר ממשיך למשוך אליו רוכבים וקבוצות המכינים את עצמם לאירועים הקרובים ולהמשך העונה. שבוע ימים לפני מרוץ "פתיחת העונה"  כביש באורים ושבועיים לפני ה"ישראמן" באילת גרמו להרבה מאוד קבוצות ורוכבים להפגין נוכחות מלאה והצהרת כוונות להמשך העונה.  
 
 
gf_140103_048.jpg
 
ואלה המנצחים:
 המרוץ התחרותי סיפק הרבה מאוד התרחשויות ודרמות. המנצח הגדול של התחרות הוא זוהר הדרי (מקבוצת TACC) כשהוא מקדים את רועי גולדשטיין מקבוצת 500 וואט), ואת עידו זילברשטיין ( מקבוצת TACC).
הפתעה נרשמה כאשר אולג סרגייב (מקבוצת דינמו רייסינג) סיים  רק במקום השישי כאשר מקדימים אותו גיא שגיב (מקבוצת CCC) שסיים רביעי וגיא גבאי (מקבוצת IGP) . 
 
 
 
 
 
 
 
gf_140103_047.jpg

 ואלה המנצחות:

בקרב הנשים לא היה כמעט שום חדש ופז בש  (IGP ) המשיכה בסדרת הניצחונות כשלצידה על הפודיום ניצבות רותם גפינוביץ (הרכש החדש של IG)  ושני בלוך (אם ל-3) שמפגינה קאמבק מדהים לאחר היעדרות של כמה שנים מהזירה התחרותית.

לסיכומו של דבר,  הרבה מאוד פנים מחייכות נראו על פניהם של כל מי שנטל חלק באירוע המרגש הזה בים במלח ולמעלה מזה. אמרנו מרגש? אכן מרגש אם כי רק טון צורם במיוחד העיב על התחרות והטון הצוורם  הזה  נבע מהעובדה שהמועצה האזורית תמר שהיתה שותפה לארגון האירוע ותמכה בו מאוד מצאה לנכון לקנוס את כל בעלי הרכבים שחנו בשטחי הכינוס בקנס בגובה של 100 ₪ וכל זה במקום הנמוך ביותר בעולם. איזה כיף גם שם כבר אין יותר חניה בחינם.אולי עוד דרך לגזור קופון על חשבונם של הרוכבים. אבל בסך הכול היה אירוע מתוקתק מוי שלא הגיע הפסיד.   

גראן פונדו ים המלח 2014 /  הסיפור המלא של שניים מגיבורי האירוע האמיתיים

בחרתי להביא את הסיפורים של שני אנשים מיוחדים שהשתתפו באירוע הנהדר הזה. הראשון הוא נתי גרוברג אלוף ישראל ברכיבה על אופני יד שייצג את מדינת ישראל גם במשחקים הפארא אולימפיים שטיפס עם אופני יד את מעלה העקרבים. האמת אותי. זה ריגש. הוא הוכיח שאין גבול ליכולתו ולרוחו של האדם. אין לו מגבלות.

gf_140103_0314.jpg

להרגיש בעננים במקום הנמוך בעולם

צילם ארי סנטור.

מספר נתי: הלחץ החל להיבנות מהרגע שצחי בויגן, המאמן שלי, אמר לי להירשם לגראן פונדו ים המלח. אני צייתן אז נרשמתי ולאט לאט התחלתי להבין את גודל המאורע מבחינתי.לא חששתי מהמרחק ולא מהגובה המצטבר אבל משום מה נלחצתי,ממש. עברו כשבועיים מרגע ההרשמה עד למסע וכל יום הרגשתי את כובד ההחלטה.  אני לא רגיל להרגשה הזו,לרוב אני מחליט ומבצע. אין צדדים רק מנהרה ארוכה וממוקדת מטרה אבל הפעם רמת החשש והלחץ עולים בכל רגע.פתאום יורד האסימון,אני חושש ובלחץ מהעובדה שלא אוכל לסיים ויותר גרוע ממה ואיך אנשים יגיבו על ה"כשלון שלי" ואני לעולם לא התייחסתי למילים שנזרקו אליי שיכלו להסיט אותי מהמטרה.

נכנסתי לאתר של האירוע והסתכלתי על תוואי הדרך,לא נרגעתי אבל הפנמתי לקראת מה אני הולך וככל שנלחצתי הבנתי שאני חייב לרכב ולו רק למען החוזק המנטאלי שלי והבטחתי לעצמי לנסות עד האנדרטה שבקצה מעלה עקרבים. העונה שלי התחילה מאוחר, הרבה חוסר בהירות ובעיקר מטרה לא ברורה.רכבתי לא מעט אבל לא טיפוסים ובטיפוס הראשון שהיה בשבוע שעבר, אחד מחבריי הטובים לרכיבה נפל ונפצע ולמעשה הושבת מרכיבה לתקופה לא ידועה.כך סיימתי את האימון שהיה אמור להכין אותי בהרגשה נוראה,לא נעים לראות חבר נופל ונפצע,כמובן שהאימון הסתיים באותו רגע.

בשבוע שחלף מאז לכל מי שסיפרתי על המסע הייתה תגובה דומה - "למה?" ותשובתי - "למה לא???" רבים חשבו שזה סוג של שיגעון והרוב לא האמינו שאסיים את כל המסלול,לפעמים האנשים הקרובים אלינו ביותר,עוצרים אותנו, מתוך דאגה כמובן, מלעשות את שאנחנו רוצים.  ביום חמישי סיימתי לימודיי בקורס בת"א בשעה 19:00 ויצאתי לכיוון ים המלח,בדרך עולות מחשבות והרהורים,לא רוצה לאכזב אף אחד, לא רוצה להרגיש מפסידן וממש רוצה לגרום לאנשים להאמין בעצמם,אמר לי פעם אחד מרוכבי אופני היד שאני מהווה השראה לו ולחבריו ואני חושב שסיום מסלול כזה בהחלט עושה את העבודה. 

שישי בבוקר,אני מתעורר לפני השעון. מתארגנים,מתכוננים והלחץ בשיאו. עמית,חבר והמלווה שלי ואני עולים לאופניים ומתחילים בתנועה לכיוון הזינוק."יש לנו כ-10 ק"מ יותר מכולם" הוא אומר ואני חושב שזה לא מה שישבור אותי.  בנקודת הזינוק כולם כבר מוכנים,מרשים לראות את מאות הרוכבים בבגדי הקבוצות על אופניהם המקצועיים,אני מרגיש את המבטים החודרים כשואלים "מה הוא עושה פה?" ומחליט לעמוד בזנב הטור שם רוכבים שלא מכירים אותי שואלים האם אני משתתף או איך תעלה את מעלה עקרבים בידיים? אלו שמכירים מברכים בהצלחה וכל הכבוד, אני שומע זוג רוכבים שמדברים עליי ומסכימים שוודאי שאעלה על רכב בעליות הקשות...

gf_140103_1773.jpg

זה היה הרגע שבו אני מחליט לשים "מחסום שליליות" ושומע רק הקשרים חיוביים ואכן מהזינוק ותוך כדי רכיבה זורקים לעברי "כל הכבוד" ו "תותח" וכד'. אני לא יודע אם הם יודעים שכל מילה כזו נתנה לי אנרגיות מטורפות ואחרי 20 ק"מ של מישור קליל אני מחליט סופית -אני מסיים ויהי מה! בדרך אני מרים ומסובב את הראש,מדינה יפה יש לנו,אני ממלמל, הטופוגרפיה וצבעי המדבר שובים את מבטי ואני לוקח נשימה עמוקה של אויר מדברי נעים,לפתע מתגלה לה העלייה במלוא יופייה העקלקל והעוקצני,מעלה עקרבים,הנה אני בא!

שני העיקולים הראשונים חדים ,קשים ומכאיבים, לא פעם בגלל חלוקת המשקל באופני יד אני מפרפר במקום,אין אחיזה באחוזי שיפוע כאלה אבל אני מתגבר וממשיך למרות בזבוז הכוח בכל פעם שהגלגל מאבד אחיזה.
העיקולים והעלייה כאילו לא נגמרים... באחד העיקולים עמית יורד לדחוף אותי ואני צועק לו שאני לא צריך עזרה וממשיך למעלה. בדרך אני שם לב לרוכבים על סף הייאוש רואים אותי וממשיכים,רוכבים אחרים עוצרים או יורדים מהאופניים וברגע שרואים אותי עיניהם נפתחות ואני מרגיש שהם קיבלו השראה טובה וימשיכו הלאה. באזור האנדרטה התקבצו הרבה רוכבים למנוחה/צילום וכשאני עובר אני רואה את הפליאה בעיניהם ואת ההפתעה כשהם שומעים אותי צועק לעמית שאנחנו לא עוצרים,ממשיכים וחזק!  הרי למה יש עליות אם לא כדי שנהנה בירידות??

פנייה ימינה לכיוון חתרורים ואני מרגיש שוב קושי רב בעבודה מול הרוח החזקה.לא מוצא את נקודת הדראפט הטובה אחרי עמית שמאיץ ליותר מ 30 קמ"ש אבל אני כרגע בהתלהבות ומאגרי כח לא מוכרים משחררים אנרגיה אדירה. עמית מאיץ עוד ועוד,אני מסתכל על הגרמין ורואה כבר 40 ו 45 קמ"ש,חזק החבר שלי ועובד לבד,מסמן כל רוכב שמקדימה כמטרה ואנחנו "תוקפים" את כולם וחולפים על פניהם המשתהות במהירות, הם כמובן עוקפים בעליות אבל המשחק ממשיך עד חתרורים שם עוצרים אותנו לחכות לכולם ואני... ממש חולה ירידות נזכר בזמני כרוכב אופנוע שחלם לרדת את הירידות האלו כמו שכל אופנוען ישראלי חולם.


 

 

מחכה לאות השחרור וברגע שהשוטרים מרשים החלה הירידה הגדולה שמפצה על כל עליות היום, אני מוצא עצמי ראשון ועם חיוך של ניצחון נהנה מכל רגע מהקילומטרים האחרונים של המסע המדהים הזה. בכניסה לאזור המלונות בעין בוקק אני מבין שגם אם לרגע סטיתי מהדרך שלי עליה אני מרצה ,לא נכנעתי לקולות הראש שמנסים לחסום את שאיפותינו,לא ויתרתי ל"היגיון" (אופני יד לא יכולים לסיים מסלול כזה,אמרו לי). למעשה הבנתי שויתרתי לעצמי כאשר המטרה הייתה רק מעלה עקרבים ואני לא אחד שמוותר לעצמו.  לכל אלו שלא האמינו - קחו דוגמא,השראה,מה שתרצו אבל הנה,הכול אפשרי! והכוח לא היה טמון בידיי אלא בראש,לא להיכנע לכאב בעלייה,לקושי מול הרוח,לא להישמע לשליליות שבאה מהסביבה אך בעיקר מעצמנו,בראש! דף הפייסבוק שלי - https://www.facebook.com/natigruberg

סיפורו של טל .

אבל נתי לא היה הגיבור היחיד של הגראן פונדו 2013. היו עוד כמותו. אחד מהם הוא טל  רוזנפלד  נער אוטיסט בין 17.5  המתגורר בכפר סבא ולומד בבית ספר  גיל לחינוך מיוחד בתל אביב. טל נער חביב ושמח כשהיה בן 8 שנים החליטו ההורים לחשוף את טל לספורט ולרכיבה באופניים. בהתחלה רכב  טל עם אביו צור  במשך מספר שנים על  אופניי טאנדם  ולאחר מכן טל עבר לרכב על אופניי שטח ובשנים האחרונות התמקד בעיקר ברכיבת כביש.

____2.jpg

טל נקשר ונמשך לספורט בכלל ולאופניים בפרט ונושא זה גרם לטל להתפתח ולהיפתח ולהיחשף  לאוכלוסיות רגילות ,טל גם משתתף בפעילות של  ספיישל אולימפיקס ישראל בתחום האופניים ושחיה . בגיל 15הוא ייצג את ישראל באולימפיאדת אתונה 2011  וזכה בשתי מדליות ארד, וכרגע ממתין  להגרלה של הרוכבים שייצגו את ישראל במשחקי אירופה שיערכו בבלגיה בספטמבר  שנה  הבאה

טל רכב במקצה נגד השעון  של הספיישל אולימפקס  במכבייה האחרונה בליווי של יובל דולין אלוף ישראל  לשנת 2013 ופספס את הפודיום ב  6 שניות בלבד. כאמור מתאמן מזה מספר שנים בקבוצת TACC  תחת המאמן נמרוד דובינסקי והוא הראשון מבין רוכביי  הספיישל אולימפיקס אשר החל להתחרות בליגת האופניים המנוהלת על ידי איגוד האופניים הישראלי.

מספר צור רוזנפלד אבא של טל:  "את הגראן פונדו  טל עושה פעם ראשונה , הכולל מקצה ארוך שמשלב גם  חלק  תחרותי לא קל. בהתייעצות אם נמרוד דובינסקי מאמנו  של טל הרוכב ב  TACC   הוחלט שטל יכול לעשות את האתגר .

אומנם טל רכב ורוכב רכיבות מעל 100 ק"מ  אבל אף פעם   לא באירוע  שלמעל 500 איש שאין מישהו צמוד אליו אחד אל אחד מהרגע הראשון ,אומנם אני הייתי ברכב ליווי מאחור אבל  היו הרבה קטעים שלא ראיתי אותו.  הגענו ערב לפני כדי לישון באזור  לקחת את ערכת המשתף ולהיות מוכנים מוקדם בבוקר  לאתגר, הגענו בבוקר התארגנו אחרי העמסת כל הציוד על הרכב  (גם הייתי בנוסף רכב ליווי שני לקבוצה TACC  )שיחת קבוצה שוב התארגנויות אחרונות וטל הלך אם החברים הנהדרים מקבוצתו לקו הזינוק . המסע החל ואני הרבה מאחור עם רכבי הליווי  עם הרבה חששות איך טל יסתדר אם יצטרך עזרה כי החלק התקשורתי של טל אם אנשים לא גבוה ובטח לא להסביר להם מה הוא רוצה , איך יעמוד בקצב  של  כולםבחלק ראשון של כ 55 ק"מ .

 

 

 

 

____1.jpg

אבל עצירה הראשונה  התברר שהוא מסתדר יותר טוב מה  שחשבתי , שוב יצאו לכוון עיר אבות לתחילת החלק התחרותי  שוב חששות    אבל שוב טל הוכיח שהוא מסתדר שוב התארגנות לקראת המקצה התחרותי  שכולל את הטיפוס למעלה עקרבים . טל  מזנק בזינוק השני עומד בקדמת   הזינוק  ויוצאים לדרך, טל  נצמד לקבוצת רוכבים ורוכב איתם עד תחילת הטיפוס , הטיפוס מתחיל ואני אני רואה אותו מטפס ומחליט להישאר בינתיים למטה  גם כדי לא להפריע לשאר הרוכבים בדרך הצרה , בדרך עוצר לעזור לרוכבים  שהיו צריכים החלפת גלגל או  עזרה בניפוח פנצ'ר  ופוגש את טל רק 3/4 העלייה רואה שהוא מסתדר  וממשיך קדימה בנקודה שהוחל לעצור בלי להפריע לרוכבים האחרים שוב טל חולף על פני ומראה שהכול בסדר,  שוב עוצרים לעזרה  לרוכבת שצריכה עזרה אם גלגל  וטל מתקדם  אני חושב לעצמי היכן הוא ואיך הוא מסתדר?.

טל הגיע לנקודת רענון עצר אכל בננה שתה  ושהגעתי אליו המשיך, בקטעים די גדולים טל הצטרף לקבוצת רוכבים וכך גם היה לו יותר קל  אם העבודה מול הרוח ,לא קל אבל טל חזק ועקשן וכל הזמן עובד  ובסוף מגעים לסוף הקטע התחרותי בצומת חתרורים  טל נראה טוב שוב מתדלק בבננות  ושתייהוברגע שהמשטרה מאשרת מתחילים כל הרוכבים כולל טל את הירידה חזרה לעין בוקק וסוף המרוץ,  הרבה פרגון של כל חברי קבוצתו,  מתארגנים מורידים נעלי רכיבה וקסדה והמתנה לפודיומים שבהם זכו חלק נכבד מחברי קבוצתו ושעה שטל  מתדלק עם מרק וסנוויץ' שהאמרגנים סידרו .

 כל זה לא היה יכול לקרות   לולא  התמיכה הקבלה  והפרגון  של נמרוד דובינסקי וכל החברים הנפלאים בקבוצת TACC, וכמובן לאיגוד האופנים שנותן לטל להשתלב  אם הקשיים  שלו  בפעילות  ותחרויות הליגה ולגרום לטל להרגיש כשווה כמו כולם .

 

גראן  פונדו ים המלח היה אירוע שיחרת בזיכרונם של רבים כחוויה יוצאת מהכלל. כל מי שהשתתף באירוע ציין לטובה את האווירה הנהדרת והאנרגיות הנפלאות. עבור נתי גרוברג וטל רוזנפלד זו הייתה חוויה עוד יותר מאתגרת. בנוסף לקושי של המסלול הם היו צריכים להתגבר על קשיים אותם חווים אנשים מיוחדים שכמותם. אולי כעת יבין כל מי שלא הגיע מה שהפסיד. 

 
 
 
 
 
 
 
 
Share

 MIRI2.jpg

 

 

ofanaim_magazin199.jpg

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

panaracer.jpg

facebook.jpg

small_baner_motoofan.jpg

 

קוראים כותבים

מצאת מסלול רכיבה מענין? צילמת וידאו מגניב? הצטרף לקהילת הכותבים של אופניים! הצטרפותך תאפשר לך להוסיף ב"אזור הפרטי" אשר יופיע כאן כתבות ומסלולים, להשתתף בפורום אופניים, לנהל בלוג רכיבה, לקנות בחנות שלנו ולקבל עדכונים למייל בנושא אופניים

הניוזלטר שלנו

לקבלת עדכונים במייל על הנושאים הכי מענינים, המבצעים הכי חמים והחדשות האחרונות בנושא אופניים, הרשם לניוזלטר:

CCF22112016_0001.jpg

logo_jpg.jpg