top_logo.png

______ ____ _____ _______-01_1.jpg

 



        

סיפורה של אשה שעשתה את איש הברזל

בדיוק לפני שנה ישראמן 2013 אני מתחרה במקצה המלא כרוכבת בשלשה רכבתי את המסלול המלא 180 קמ של קור מלוות בעונג צרוף של רוחות עזות, אבל האלו...מי אמר שיהיה קל?  זה היה סוג עינוי מתוק שהשאיר לי טעם של עוד..... 

כזאת אני אוהבת לסבול, לסבול בשקט ולאתגר את עצמי כל פעם מחדש לבדוק את הגבולות של עצמי ויחד עם זאת ליהנות כל הדרך למטרה ומהסיפוק של אחריי....

אני זוכרת שהדבר הראשון שחשבתי עליו שסיימתי את ה 180 ק״מ שב 2014 אני רוצה להיות על קו הזינוק במקצה המלא!! רק מלחשוב על זה הפרפרים התחילו לחגוג לי בבטן......

החלטתי שהפעם לא  מתאמנת ״שכונה״... והדבר הראשון שעשיתי זה לחפש קבוצה, חיפשתי קבוצה איכותית ורצינית שאוכל להתאמן איתה עם תוכנית מסודרת ומאמנים רציניים ומקצוענים שכבר צברו ניסיון במרחק הארוך ושילוו אותי בחוויה הראשונה שלי למרחק המלא, 

בפברואר הצטרפתי לקבוצת      Zone3 שהתאמנה באותו הזמן לאוסטריה ואני התאמנתי איתם כאשר היעד הקרוב שלי היה במאי  להתחרות  בחצי כנרת ובינואר 2014 ״לסגור״ את העונה עם המלא בישראמן...

מסתבר שמחשבות לחוד ומציאות לחוד,

שישבתי עם ליאור זך מאור מאמן הקבוצה zone3החלטתי בעצתו שאעשה בישראמן את החצי ואת המרחק המלא אעשה בקיץ.

התחלתי להתאמן עם הקבוצה ובאפריל החלטתי להתנסות בתחרות כביש שנערכה בנגבה, לצערי הרב התרסקתי והושבתתי חלקית עקב פציעה בכתף ראיתי את חצי איש כנרת מתרחק ממני ודי התבאסתי....

יכולתי לרכב ולרוץ אבל לשחות,..? אין מצב!! גם ככה אני שוחה גרוע אז לשחות אחרי פציעה ממש לא בא בחשבון,

החלטתי לא לוותר על החצי כנרת וחיפשתי שחיינית ששוחה טוב ואני ארכוב וארוץ וככה הגעתי לנטע שהפכה לימים לחברתי הטובה לקבוצה, ביחד ״צלחנו״ את ישראמן כנרת ואת כל האימונים ביחד בדרך לישראמן 2014.....

בספטמבר אחרי שהחבר׳ה חזרו מאוסטריה והקבוצה יצאה לפגרה (עד כמה שאפשר לקרוא לזה פגרה) התחילו האימונים לקראת הישראמן.... מי שמכיר את "זון 3"  יודע שאימוני  האופניים זה לא טיול בפארק ושאת אימון עליות לא רצים בגבעת המופעים.... בקבוצה מתאמנים חזק ורציני  באים לאימון נותנים אימון והולכים בלי הרבה דרמות (כמו שליאור אומר...)

בחודשיים שקדמו לתחרות רכבתי הרבה, השתתפתי בגראן פונדו ירושלים במסלול הארוך שהיה רווי בעליות וגבעות מתפתלות...

רכבתי באימוני הקבוצה בהדרכתו של יובל בן מרדכי, רכבתי וטיפסתי עליות כמו שלא טיפסתי אף פעם, ככל שמועד התחרות התקרב האימונים התארכו והרכיבות בקבוצה היו קשות ומתאגרות רכבנו 150 ק״מ, 200 ק״מ ״והקינוח״ היה 250 ק״מ הייתי מסיימת אימון גמורה אבל הסיפוק של אחריי היה שווה את הכל... אין ספק שהמחשבה על לרכוב את 90 ק"מ בישראמן אחרי הרכיבות והטיפוסים הארוכים הייתה מרגיעה לגמרי בהשוואה לרכיבות שרכבנו בקבוצה, מה שבטוח עומק ברכיבה בהחלט כבר היה לי...... 

את הריצה ״שימרתי״ בצמר גפן....אחרי פציעה שסחבתי פחדתי להיפצע שוב ולקחתי החלטה שאני מורידה הילוך בריצה ורצה שקול בלי להשתולל יותר מדי כדי לא להיפצע היה חשוב לי להגיע לתחרות ששום דבר לא יכאב לי לא רציתי להיפצע, סמכתי על עצמי שיהיה בסדר בריצה גם אם לא התאמנתי הרבה וגם אם הקצבים היו לא משהו ידעתי שהריצה זה החלק הקל אצלי,

 אבל עם השחייה.... עם השחייה זה כבר סיפור אחר.. מי שמכיר אותי יודע שאני רצה ורוכבת סביר אבל השחייה....? אללה יסטור...!!! אני שוחה גרוע!!! אבל ממש גרוע!!! לכן החלטתי להתמקד יותר בשחייה ושלישראמן אני אגיע לשטח ההחלפה ולשם שינוי האופניים שלי לא יהיו בדד...

לכן בחודשים שקדמו לתחרות ביליתי המון בבריכה הרחתי ונשמתי כלור כמו שלא הרחתי ונשמתי כלור בכל 39.8 שנות חיי!!! הייתי פותחת את הבריכה בחמש בבוקר ולפעמים סוגרת בעשר בלילה  שחיתי 4-5 פעמים בשבוע וכל פעם שהייתי צריכה לצאת מהבגדים החמים קיללתי את הרגע!! המציל בבריכה ואני כבר נעשינו חברים הוא תמיד הסתכל עלי במבט של "המצ׳וגעת הזו" במיוחד שהגעתי לשחות שעה שבחוץ השתוללה סופה ואף אחד לא הוציא את האף מהבית.... לא עשיתי הנחות לעצמי לגבי השחייה הגעתי לכל אימוני   הקבוצה ובנוסף התאמנתי פעם בשבוע ב Tiבהדרכתו של נמרוד לוי,  מאימון לאימון ראיתי את השיפור והרגשתי יותר ויותר ביטחון עם השחייה,

בין לבין השתדלתי שהאימונים לא יפריעו לשגרת הבית, את הריצות המועטות שרצתי הייתי ריצה לבד, הייתי מתעוררת בארבע בבוקר ויוצאת לרוץ מוקדם כדי להספיק להגיע הביתה ולהעיר את כולם  באימונים  הארוכים של הסופ"ש החצי השני שלי עזר ותמך והיה בעיקר עם הקטנצי׳ק שאני התאמנתי בחוץ,

רציתי שהתחרות כבר תגיע... הרגשתי שרוצה להיות כבר אחרי.... הרגשתי שאני מוכנה...

ככל שמועד התחרות התקרב מפלס הפרפרים בבטן עלה... השיחות הליליות עם נטע התארכו והיו בעיקר על אופניים... נג"ש או כביש?  מה עדיף גלגלי עומק?או רגילים? איזה ציוד לקחת? בגדי החלפה... חליפת טריאתלון או שני חלקים? מה לשים מתחת לביגוד...? תזונה.. ברים או ג׳לים? איזוטון? מים? מה יהיה מזג האוויר..רוחות? גשם?  וכמובן שבין לבין גם ניסינו להרגיע אחת את השנייה שיהיה כיף והחלטנו שאחרי שאנחנו מסיימות אנחנו יוצאות לחגוג בפאב ושותות נטע בירה ואני שמפניה.....

שלושה שבועות לפני, הקבוצה יורדת למחנה אימונים ואני ממניעים אישיים לא יכולה להצטרף אליהם אז אני אורזת את שני הילדים הגדולים ויורדת לאילת לסופ"ש ועושה מחנה אימונים פרטי משלי,  בזמן שהילדים חרפו במלון אני שחיתי בים טיפסתי את נטפים וסיימתי בריצה למלון להעיר אותם לארוחת צהריים וככה 3 ימים תרגלתי סימולציות של תחרות, פעם עם חבר לקבוצה שאשתו ליוותה אותנו עם הרכב, ופעם עם   אבי חיים וליאור כהן שהזמינו אותי להצטרף לסימולציה של הקבוצה שלהם וכאן גם הזמן להודות להם תקתוק של אחלה סימולציה!

 

שבוע  לפני התחרות  ואפשר להגיד שכמעט אני סגורה על כל הציוד, הביגוד, התזונה וכל מה שמסביב....כל פעם שמה דברים בצד ולאט לאט המדף שפיניתי לציוד התחרות מתמלא מיום ליום רק על דבר אחד לא הייתי סגורה: עם איזה אופניים לרכב ובסוף רק 4 ימים לפני התחרות החלטתי ללכת על אופני הכביש עם גלגלים פרופיל 50 בקיצור, העדפתי את  המוכר והבטוח.....

 

24 שעות לתחרות - הגעתי לאילת שם פגשתי את נטע ואני בהתרגשות ואנרגיות מטורפות, אנחנו יורדת ל"אקספו" ואי אפשר לתאר את ההתרגשות והאווירה במקום, פוגשת את החברים לקבוצה והנושא המדובר כמובן מה יהיה מזג האוויר... יש רוחות אין רוחות...? כולם נראים שלווים אבל בפנים בטח מתחוללת אצל כולם "הסערה שלפני"....

לוקחת את הערכה ועושה הכרות עם  המספר שלי 488 אני עוד אראה אותו  הרבה את המספר הזה שלי....

עולה לחדר להתארגן לשחייה קלה בים וקצת לסובב את הרגליים לוודא שהכול עובד ותקין עם האופניים....מסיימת את החימום הפרטי שלי ועולה לחדר לארגן את הציוד, הבטן מתהפכת לי ואני כל הזמן רצה לשירותים,

אני מקפידה לשתות הרבה ונצמדת לבקבוק מים ואיזוטון לסירוגין.

בשעה 14:30 נטע ואני יורדות להצטלם לתמונה הקבוצתית וחוזרות להמשיך לארגן את הציוד לקראת פתיחת שטח ההחלפה והפקדת הציוד והאופניים,

עדיין מתלבטת קצת מה ללבוש אחרי  השחייה ומכינה שתי האופציות אחת לקור והשנייה למקרה שיהיה חם

 בשטח ההחלפה ההתרגשות ניכרת על פני כולם... אני מפקידה את הציוד וכולי אחוזה בהתרגשות, יש מען הרגשה כזאת שמפקידים את הציוד וזהו...! אין דרך חזרה....אוטו טו זה קורה...

מניחה את האופניים על הסטם ומסתכלת עלהם במבט של ״הלו בלי בעיות מחר.... כן? בלי פנצ׳רים...״ מין מבט כזה של ״סומכת עליכם שתלוו אותי מחר את כל ה90 ק״מ...״ מודה... שקשה לי להיפרד משטח ההחלפה ולהשאיר את כל הציוד שאני הולכת להתחרות בו מחר...

 

18:30 כל הקבוצה מתכנסת לתדריך אחרון של דבר המאמן יש עוד צחוקים והסתלבטויות אבל אני קולטת שכל אחד מתרגש בדרכו שלו... התדריך מסתיים וכל אחד הולך לדרכו..... נטע ואני הולכות לארוחת ערב להעמיס פחמימות ועולות לחדר להדביק את המספרים על הזרועות והרגלים,

התארגנות אחרונה ויאללה למיטה מקשקשות קצת במיטה ובום נרדמתי , כנראה שהיום הארוך עשה את שלו אבל כמו שנרדמתי מהר ככה מתעוררת מוקדם בשתיים וחצי בבוקר ולא מצליחה לישון הבטן מתהפכת לי ומפלס ההתרגשות עולה ועולה,.. אני מתה כבר שיהיה 4 בבוקר, שנטע תתעורר ואוכל לחפור לה קצת אבל המחוגים כאלו נשארים תקועים ולא זזים!

 

סוף סוף 4 בבוקר ונטע מתעוררת. אנחנו מתחילות להתארגן יש ריצת חימום קלה עם הקבוצה אבל בגלל שהפקדתי את נעלי הספורט שלי ולא הבאתי זוג נוסף אין לי אפשרות להצטרף לריצה עם הקבוצה אז נשארת בחדר ועושה קצת יוגה להירגע....

 לפי התחזיות צפוי מזג אוויר אופטימי מה שגורם לי לסגור על האופציית ביגוד,

נגשת לt1ומוודא שוב שכל הציוד נשאר במקומו בודקת את האופניים שיש אויר שאין במקרה פנצ׳ר שהמעבירים בהילוך המתאים  ויוצאת משטח ההחלפה למלון ספורט להתחמם קצת מהקור ששרר בחוץ, מרגישה שרוצה קצת את הלבד שלי...

6:00 יורדת לחוף מחפשת את נטע ולא מוצאת רואה פרצופים מוכרים וכולם נראים מרוכזים ומכונסים בעצמם.... מנסה לפלס לי את הדרך לזינוק ופוגשת את נמרוד מאמן השחייה שלי הוא מחבק אותי ואומר לי כמה מילות עידוד באוזן שכבר מרגיעים אותי,

מתקדמת לקו החוף המקצה המלא כבר מוזנק ועכשיו תורנו הגיע.... נכנסת למים הדופק עולה וכן אני אפילו קצת חוששת...

בתחרויות אני תמיד מזנקת אחרונה בסוף אחרי שכולם כבר זינקו הפעם החלטתי שאני הולכת על כל הקופה ומחליטה לזנק מהאמצע, מרגישה מספיק בטוחה לזנק עם כולם... הכרוז מתחיל את הספירה לאחורה ו...

יאללה בלאגן!!!!

שחיתי והרגשתי כמו במכונת כביסה.... 

חטפתי בעיטות ובעטתי בחזרה,

כל פעם שניסיתי להרים את הראש לניווט חטפתי עוד בומבה, לא התרגשתי המשכתי הלאה, ראיתי שאני לא לבד הפעם ויש מסביבי עוד חבר'ה ששוחים,  תענוג!!! 

עשיתי דראפ על כל מי שיכולתי, עוברת את המצוף הראשון.. השני .. בשלישי מסתובבת ורואה מרחוק את דגלי ישראמן על החוף ואין מאושרת ממני....!!

יוצאת מהמים בהרגשה מעולה עם אנרגיות מטורפות וחיוך ענקי!!!

מסתכלת בשעון ולא מאמינה הגרמין מראה 44.44 דקות מבחינתי זה הישג ענקי לאחת שעד לפני חצי שנה הייתה שוחה את אותו המרחק ב55 דקות ויותר אין ספק שאימוני השחייה השתלמו!!

מרוצה אני רצה לשטח ההחלפה ומבחינה על הדרך בחברים מהקבוצה שבאו לעודד, מורידה את החליפה ומתחילה להתארגן על הרכיבה מתעכבת בגלל שלא מוצאת את הכפפות, לרגע עוברת בי מחשבה לצאת ללא כפפות אבל חושבת על הקור למעלה ולא מוותרת על הכפפות,

מוצאת אותן סוף סוף נחבאות עם הצבע השחור של תיק החלפה שמה את הכפפות בדרך לאופניים מקליקה ויוצאת לרכיבה...

רוכבת חושבת על השחייה ומתמוגגת מנחת רוכבת לאט ושקול הקול של ליאור המאמן מהדהד לי באוזן ״לא לפוצץ על ההתחלה״ רוכבת שקול מסדירה דופק, יודעת שעוד יבוא לי להקיא מהג׳לים אז מנצלת את ההזדמנות ואוכלת בר, מתחילה לטפס רגוע לא רוצה להשתולל כדי לא להתפרק רוצה לסיים טוב עם כוחות יודעת שזאת לא התחרות מטרה,

על הדרך ברכיבה פוגשת את חברי הקבוצה מהנהנים בראש אחד לשני וממשכים הלאה,

רוכבת ונהנת ממזג האוויר. אמנם יש רוח אבל לעומת שנה שעברה זה פיקניק.

מקפידה כל שעה לקחת ג׳ל כדור מלח ו bcaaשותה הרבה פעם מים ואיזוטון לסירוגין, מסתובבת בנקודת הסיבוב ומרגישה שזה הזמן לתת באופניים, מתחילה לעלות הילוך ורוכבת קצת חזק יותר נשארו עוד 5 ק״מ דוחפת עוד ג׳ל ועוד כדור מלח ויורדת לשטח החלפה, שומעת שצועקים את המספר שלי מירב נותנת לי כיסא ואומרת לי לשבת אני אומרת לה מה לשבת? תביאו לי כבר את התיק!!! מקבלת את התיק נועלת נעליי ריצה מחליפה לחולצת רצה לוקחת ג׳ל בכיס ויאללה מתחילה לרוץ ואופס שכחתי את הגרמין על האופניים!!! צועקת למירב ״הגרמין שלי״!! היא מצידה אומרת אין גרמין ושולחת אותי לדרכי... תכננתי לרוץ בקצב מסוים ועכשיו קצת מבולבלת בלי הגרמין אז מחליטה לרוץ לפי תחושה... רצה בירידה וכולי מחויכת לא יכולה להוריד את החיוך מהפרצוף!!! פשוט מאושרת!!! דוחפת עוד ג׳ל ומרגישה שכבר בא לי להקיא...

מקפידה לשתות בתחנת הזנה אחת מהילדות דוחפת לי ג׳ל של נותני החסות אני דוחפת לכיס ובדיעבד מסתבר שהג׳ל הזה הציל אותי במהלך הריצה....

מגיעה לכיכר מרידיאן החבר׳ה שבאו לעודד דוחפים לי קולה אבל אני לא מסוגלת ורוצה רק מים סילבי חברתי לקבוצה רצה איתי קצת ומעודדת, צהריים והשמש חמה ואני מרגישה צמא פוגשת חבר לקבוצה מהכיוון הנגדי ושואלת אותו אם יש עוד הרבה עד לנקודת הסיבוב

רק מלהסתכל על המבט שלו אני מבינה שיש לי עוד הרבה... ממש צמאה ומחליטה לדחוף את הג׳ל שקבלתי בתחנת ההזנה הגל נוזלי וטעים לי לשם שינוי מרגישה כבר יותר טוב, מגיעה לנקודת הסיבוב לוקחת בקבוק שלם של מים שיהיה וממשיכה לרוץ ושותה על הדרך מרגישה קצת את הרגליים ומאיטה. אני יודעת שלא נשאר הרבה   ונהנית ממזג האויר המושלם מהאנשים שמעודדים ורואה שנשאר עוד 1 קמ לסיום. אני מתמלאת בתחושת גאווה,

נכנסת לשטיח עם התרגשות ואדרנלין חוצה את קו הסיום עם ידיים למעלה בחיוך ענקי וחושבת מתי ההרשמה של ישראמן 2015 נפתחת....

 

ואי אפשר בלי תודות:

תודה לכל החברים שעזרו ובאו לעודד, לקבוצה המדהימה zone 3, לצוות המדהים לליאור זך מאור המאמן המקצועי לתוכנית ישראמן 2014, מאמני השחיה נמרוד לוי וניר מנחם, מאמן הרכיבה יובל בן מרדכי שייעץ המליץ ותמיד עזר שפניתי אליו לעזרה  לנטע חברתי שתמכה בי ברגעים הלא קלים במהלך האימונים, והכי חשוב תודה ענקית לבעלי ומשפחתי היקרה שתומכת ״וסובלת״ בשקט את השריטה הזאת שלי....

 

למי שמתעניין אז קצת במספרים...

שחייה: 2.23 ק"מ ב 44.44 דקות (כנראה שצריכה לעבוד על הניווט)

רכיבה: 90 ק"מ 3:34

ריצה 4:47 (בלי גרמין לפי תחושה בלבד ויצא בדיוק הקצב שתכננתי!)

סה"כ כולל החלפות: 6:14:30

מקום 6 בכללי 2 בקטגוריה.

Share

 MIRI2.jpg

 

 

ofanaim_magazin199.jpg

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

panaracer.jpg

facebook.jpg

small_baner_motoofan.jpg

 

קוראים כותבים

מצאת מסלול רכיבה מענין? צילמת וידאו מגניב? הצטרף לקהילת הכותבים של אופניים! הצטרפותך תאפשר לך להוסיף ב"אזור הפרטי" אשר יופיע כאן כתבות ומסלולים, להשתתף בפורום אופניים, לנהל בלוג רכיבה, לקנות בחנות שלנו ולקבל עדכונים למייל בנושא אופניים

הניוזלטר שלנו

לקבלת עדכונים במייל על הנושאים הכי מענינים, המבצעים הכי חמים והחדשות האחרונות בנושא אופניים, הרשם לניוזלטר:

CCF22112016_0001.jpg

logo_jpg.jpg